מאגר סיפורי מורשת

תחילתו של העשור השביעי ,אני מוצא עצמי מביט הרבה קדימה בחשיבה ועשייה. מדי פעם בשעות של מנוחה באחת מפינות החמד הקסומות של המשק שלנו, אני נזכר ברגעים ועשייה מ"העבר הרחוק". מסרון ששלח לי ספי יקירי המספר על בנו ושותפו של בנו, שפתחו מיזם פלאפל מיוחד, הביאני להרהר ולשאול את עצמי: איך ומדוע בני דורון וחברו השותף, עוסקים במיזם  קייטרינג "מרינדה"? מיזם המיועד לשירותם של מתחתנים ומשפחותיהם, עורכי שמחות  משפחתיות, כנסים של חברות  גדולות ללקוחותיהן וכיוצא באלה.

בבית בו גדלתי המשק והרפת היו העיסוק של כולנו: אחי, אחותי, הוריי וכמובן אני. אך טבעי היה שעם חזרתי מהצבא אחזור למשק, ואכן כך היה. בנעוריי בכל  "חופש גדול " הייתי מבלה אצל בן דודי בירושלים כשבוע.  גם אצל דודה משותפת שלנו בירושלים התארחתי, שם נחשפתי לתורת עשיית מעדנים וליקרים מפירות העונה ולמזווה העמוס בתוצרת טעימה ומפתה. בן דודי ואני היינו באים לבקר את הדודה, בן דודי היה מעסיק את הדודה בשיחת חולין ואני הייתי מתגנב אל המזווה עמוס המעדנים והליקרים ועורך בהסתר "טעימות", מכל הטוב שהיה על המדפים. עד שיום אחד נתפסתי בקלקלתי …. במקום גערות ותוכחה, הבטיחה לי הדודה צילה לקחת אותי לשוק מחנה יהודה וללמד אותי באיזו מידת בשלות טובים הפירות לעשיית מעדנים או ליקר וגם תלמד אותי את מלאכת הבישול והאחסון של אלו. כמובן שעוד באותו יום רקחנו מעדן מהפרי והכינונו ממנו גם ליקר.

כחקלאי אני יודע שמה ששותלים או זורעים בקרקע טובה ומעובדת היטב ינבט ויצמח טוב בהמשך. ואכן בשנת  אלפיים וארבע סגרנו את רפת החלב שלנו, מאחר ודורון הבן עם חזרתו מהצבא לא רצה להמשיך בעסקי הרפת, ובנוסף היו לי בעיות בריאות קשות בתחום ההתניידות. רעיון ראשון שעלה לי כאפשרות מיידית לעסוק בו היה הכנת מרקחות, מעדנים וליקרים וגם כבישת זיתים ומלפפונים כפי שעשיתי כתחביב, כפועל יוצא מהסדנאות שדודה צילה העבירה לי בנושא. וכך בליווי מהנדס מזון ואישורים של כל הביורוקרטיה בעניין בנינו מפעלון לייצור כל אלה.  אלפי צנצנות ובקבוקים תוצרת ידיי להתפאר היו העיסוק שלי להנאת הקונים המרוצים מרחבי הארץ, כאלה שהגעתי אליהם בירידי מכירת אוכל וכאלה שהגיעו אלינו למשק בהמלצת חברים מפה לאוזן.

וכאן אני חוזר לעיסוק של בני בענף הקייטרינג. דורון לא למד טבחות אבל היה חשוף למטבח של אימא ורד, שטעמיו הם שילוב של מטבח הונגרי ויוגוסלבי עם נראות נפלאה וטעמים מנצחים. דורון  גם היה שותף שלי למומחיות ולעשיית הקונפיטורות והליקרים שלי. למרות שלא למד טבחות, אנינות הטעם שלו לאוכל, טעמיו, הנראות והמושלמות שבו בענייני הכנת האוכל נזרעו בדורון עוד בילדותו. ובבחינת "התפוח לא נופל רחוק מן העץ" ברורה הייתה דרכו הסלולה לענף הקייטרינג כמובן עם הרבה התמחות קולינרית והמון למידה בנושאי ניהול ומשא ומתן עם לקוחות, ספקים ונותני שירות אחרים.

לנו בת צעירה יותר, הדר, המשרתת כנגדת קבע בחיל האוויר. שם היא בתפקידי טבחות וניהול מתחמי אוכל ביחידות שונות בחיל. מיומנות קולינרית אותה רכשה עוד בשרות החובה במסגרת בית הספר לטבחות וקונדיטוריה "דן גורמה". היא זוכה להערכה מרובה ממפקדיה ופקודיה אוהבת את עבודתה ומגלגלת בגאווה את גנטיקת האוכל עמה גדלה בבית

המשפחה

דורון הבכור יליד 1982. למד בביה"ס בנהלל ושירת בצבא בשריון, בתקופת האינתיפאדה השנייה בכל הגזרות. דורון נשוי לבתיה ולהם 2 בנות בר ורונה. דורון ומשפחתו גרים במשק איילי בבית שערים מעל ההורים. דורון הוא בעלים שותף ב"מרינדה", חברה לשירותי קייטרינג. הדר, הבת הצעירה, ילידת  1988, נשואה טרייה לאבי. מתגוררים בקרית אתא ובשנה הבאה עוברים לרמת ישי. הדר היא נגדת בקבע בבסיס רמת דוד של חיל האוויר. היא בשלנית מדופלמת עם תעודות בטבחות, תחום בו עסקה והתקדמה במסגרת שירותה הצבאי.

הזוית האישית

הסיפור לקוח מהספר ״על עכברים וצנחנים 2: התפוח לא נופל רחוק מהצנחן״ שערך צביקה ויסברוד ואייר אריה טופור, ומועלה למאגר המורשת בשיתוף עם תכנית הקשר הרב דורי.

יהודה איילי תרם סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו כאן

איור של אריה טופור