מאגר סיפורי מורשת

אני ארמנד עמרם שלמה תורג'מן בן משה וחנינה תורג'מן, נולדתי בשנת 1938 במרקש, מרוקו. התחנכתי ברשת בתי הספר אליאנס ואחר הצהריים בתלמוד תורה אצל הרב. גדלתי במשפחה של שמונה נפשות. 

 

ב-1949 עם קום המדינה, אבי משה ז"ל החליט שנעשה עלייה ונצטלם לצורך הדרכון (התמונה המשפחתית מצורפת) אך התברר לו כי הייתה סלקציה בעלייה, כלומר רצו להעלות ארצה רק את האחים הבוגרים, בלי ההורים. אבי ביטל את עליית משפחתנו ארצה.

 

כעבור כמה שנים, ב-1951, אבי נפטר ולא ניתן היה לעלות ארצה כי לא היה מפרנס שילווה את המשפחה.

 

ב-1956 מרוקו קיבלה עצמאות והצטרפה לליגה הערבית, שהחרימה הקמת מדינה יהודית ובשל זאת עצרה את עליות היהודים ארצה. באותה שנה למדתי בבית ספר חקלאי והצטרפתי לפעילי העלייה במחתרת ובכך סיכנתי את בטחון משפחתי ואת אחי רבי דוד תורג'מן שהיה המפקח הארצי על החינוך היהודי במרוקו. אני וחברי הפצנו פלאיירים נגד השלטונות במרוקו.

 

ב-1961 המלך מוחמד החמישי מת וירשו בנו המלך חסן שנתבקש ע"י האמריקאים לפתוח שערי מרוקו לצורכי עלייה.

 

בתקופה זו אחותי פיבי ובעלה יעקב בנאיים ז"ל החליטו לעלות ארצה. לאחותי פיבי היו תאומות, עם הולדתן אבי ז"ל הציע לבתו כי נגדל אחת מהן כדי להקל עליה. כך ירדנה אחייניתי גדלה עמי כאחותי. עם עליית הוריה ארצה הייתה חייבת להצטרף אליהם. כעבור כמה ימים קיבלנו מברק ובו נאמר כי הילדה פתחה בשביתת רעב והודיעה כי לא תחזור לאכול עד שסבתה תעלה בעקבותיה ארצה. 

 

וכך געגועי הנכדה זירזו את עלייתנו ארצה, באפריל 1962. כשעלתה כל המשפחה הייתי בן 23. 

במרוקו למדתי בבית ספר חקלאי. למדתי 4 שנים במשרד החקלאות במחלקת הגנת הצומח. רציתי להמשיך לעסוק בתחום לכן השלמתי לימודי גננות ושתלנות בפתח תקווה וסיימתי כגנן מוסמך. באשדוד עבדתי בגננות עד שפרשתי לגמלאות,הייתי שחקן בעירוני אשדוד ובין הראשונים ש"חרשו" את אשדוד בווספה!

 

כגנן זכיתי לשתול חלק מהאקליפטוסים המעטרים את שדרות הנשיא בן צבי. הקליטה בארץ הייתה טובה. אשתי ואני נישאנו בשנת 1969 וגרנו במעברה מטופחת וירוקה.

 

תשע"ה, 2015