מאגר סיפורי מורשת

לגדול בשניים

נולדתי תאום לאחותי מלכה (מלי). את שנות ילדותי היפות עברנו יחד במשותף, מגן הילדים ועד תום כיתה ח', בבית הספר היסודי "ישורון" בפרדס-חנה, הישוב בו נולדתי וגדלתי. הקשר שלנו היה ועודנו חזק ומיוחד. מצד אחד תמיד ליווינו ועזרנו האחד לשנייה, אם בלימודים ואם במטלות הבית. ומצד שני היו לנו מיני ריבים קטנים על חוויות משותפות (שכמובן תמיד היו מתוך אהבה רבה ודאגה). היינו משפחה להורים שעלו "במרבד הקסמים" מתימן. מיקומנו במשפחה היה הרביעי והחמישי מתוך שישה אחים ביולוגים ועוד חמישה אחים ואחיות בוגרים למחצה (רק מאבא ז"ל). כך שזכור לי שהבית שלנו תמיד היה מלא שמחה ועשייה. אמא שלי עליה השלום, ניהלה את הבית ביד רמה והייתה אחראית על הכול, החל ממשק הבית ועד לחינוך הילדים.

תעודת לידה

תאומים נולדו

תמונת ילדות

זיכרון ילדות חם

בבית הוריי היה לנו בחצר מחסן קטן ששימש את אימי במטלות היום-יום המרובות שהיו בבית ובעיקר שימש לכביסת הבגדים וכלי הבית. מחוץ למחסן היה ממוקם, לצד עץ הגויאבות, תנור גדול (בתימנית נקרא: "מָסְעַד") העשוי מחצי חבית אל-חלד שהייתה בשימוש של תעשיית המזון כגון: שמן, יין ועוד. מסביב לחבית זו היו בונים בידוד, ומצפים אותה בחֵמָר מחול חמרה (= אדמה עשירה בתחמוצות ברזל, שצבעה אדום-חום) ובתערובת של מיני עשבייה שתפקידה היה לקשור את כל החומר יחד ולחזק אותו. את כל זה היו יוצקים על החבית בצידה החיצוני, עד שהחומר היה מתקשה ומתייבש כיציקה אחת קשה. למטה היו יוצרים פתח בגודל של כ-30×30, בתימנית זה נקרא בָּאָב אֶל-מָנַאק כלומר, דלת לצורך יניקת אוויר. שיטה זו הייתה חכמה כי עצם יניקת האוויר מלמטה למעלה הייתה מבעירה את העצים היבשים ומדליקה אש גדולה שחיממה היטב את התנור. כשהאש הייתה דועכת, היו נשארים רק הפחמים והגחלים הבוערות והלוהטות למטה. אז היו מצמידים לדופן התנור בצק ובתוך שניות אחדות הפיתה הייתה מקבלת צבע שחום. התנור היה צריך להיות בחום הנכון, והיה צריך להקפיד שהבעירה לא תהייה גבוהה מדיי כי אחרת הפיתות היו נופלות לאש. רק מידי פעם היו משמנים את דפנות התנור כדי שהפיתה לא תידבק. לפיתה שנאפתה בתנור מיוחד זה היו מספר שמות בתימנית: כוּבְזֶּה – שהיא פיתה תימנית קטנה או סַלּוּף – פיתה תימנית גדול, ג'וּרָמֶה – פיתה באפיית יתר, קריספית, מקמח דורה (או קמח סורגום, הוא קמח דגן ללא גלוטן) שצבעה היה חום כהה נוטה לאדום. כבר אז היו מודעים לעניין הגלוטן והמאכלים הבריאים יותר. בתור ילדים, אחד התפקידים שלנו היה לעזור במהלך כל השנה לאסוף מאגר עצים. את התפקיד הזה ביצענו לאורך כל השנה, אך אני זוכר בעיקר את תקופת החגים, כשהיה מותר לבשל ולאפות בחג. אמי היקרה ז"ל הייתה מכינה לנו מיני בישולים ומטעמים וכמובן פיתות טריות וחמות. ביד אחת הייתה מחזיקה את הבצק וביד השנייה הייתה מחזיקה חִילְבָּה (מטבל תימני) שנתנה טעם מיוחד, חריף ואותנטי לפיתה. כך כילד קטן באמצע תפילת שחרית, הייתי עושה הפסקה ורץ הביתה לעזור לאמא שהייתה מאושרת לראות שחזרתי מהתפילה ותמיד הייתה מפנקת אותי ומכינה לי על המקום כובזה, פיתה קטנטנה רק בשבילי. טעמה חקוק בזיכרוני עד היום.

סבתא אורה ז"ל

מחסן העץ

ממריאים קדימה

התבגרנו, אני ואחותי מלכה, וכל אחד יצא לדרך המתאימה לו. התגייסתי לצה"ל ומשם התמיינתי לחיל האויר בתפקיד פקח טיסה במגדל הפיקוח. השירות היה מאתגר ודרש אחריות מרובה. הייתי בקשר רדיו ישיר עם הטייסים באוויר תוך מתן הוראות והנחיות טיסה, כדי לנהל את ההמראות והנחיתות של כל המטוסים בשדה התעופה. בשנת 1982 אני זוכר היטב את זמן המלחמה, מלחמת "שלום הגליל", עת הגיע מטוס הקרב לאחר המשימה לנחיתה בבסיס. הטייס דיווח לי בקשר כי הוא נפגע מעל שמי לבנון, וכי הוא מרגיש רעידות חזקות בזמן הטיסה. הטייס ביקש ממני עדיפות לנחיתה וכמובן שנתתי לו עדיפות על פני מטוסים אחרים שהיו צריכים לנחות באותו פרק הזמן. כשהמטוס היה בגובה נמוך לפני הנחיתה, ראיתי במשקפת כי חסרה לו חתיכה מכנף ימין. מיד וידאתי שגלגלי המטוס נעולים מטה, נתתי לו אישור לנחיתת חירום ובוא בעת הזנקתי את צוותי החילוץ לקרבת מסלול הנחיתה כדי להגיש לו עזרה מידית בחילוץ לאחר הנחיתה. הטייס היה מיומן, ותודה לאל נחת לשלום. מכאן אנו למדים שבמלחמה יש לצפות לאירועים חריגים ולהיערך לטפל בהם במיומנות רבה.

מגדל הפיקוח

תעודה ורשיון פקח טיסה

סבא יהודה בתפקיד

מתנה לדורות

אירוע זה עיצב את חיי והחלטתי להיות עצמאי ולפתח עסק משלי בתחום של חומרי חקלאות בדגש על מזון לבעלי חיים. כאשר בניתי את הפעילות העסקית תוך כדי מיומנות ושינויים נדרשים, היו שנים טובות יותר ושנים פחות טובות, אך למדתי להסתדר על פי המציאות. עד היום תכונה זו מלווה אותי לשינויים שנגרמים לי במהלך החיים, עד כה. היום כאשר אני בגיל של למעלה משישים שנים אני מסתכל קדימה ולומד מן העבר, תוך כדי הפקת לקחים והעברתם לילדים ולנכדים שלי כדי שיבנו להם את מסלול חייהם וייקחו וילמדו מניסיון החיים שאני צברתי.

תמונה משפחתית עדכנית

הזוית האישית

אופל חוויות מהתוכנית: "תוכנית הקשר הרב דורי הייתה עבורי חוויה מיוחדת במינה. המפגשים עם סבא יהודה היו בשבילי למידה מרתקת וזמן איכות רק של שנינו. נהנתי לשמוע את סיפורי הילדות של סבא, ללמוד ולהכיר מקרוב גם על סבתא רבתא שלי ובכלל על המסורת המשפחתית שלי".

סבא יהודה חוויות מהתוכנית: "ממרום גילי, כאבא לילדים וכסבא לנכדים, התוכנית החזירה אותי לתקופות מוקדמות בחיי, תקופות של התמודדות ובניית העתיד עד למצב שבו אני כיום מסתכל על משפחתי היקרה שזכיתי לה. אני רואה את אורחות חייהם בדרך בה הלכתי וחונכתי ואני שמח לראות שהצלחתי להעביר את הדרך הזו לדורות הבאים. בציפייה לבריאות ואושר מכל המשפחה שאני אוהב כל-כך".