מאגר סיפורי מורשת

מבצע החתולה והנסורת

לאבא שלי הייתה נגריה – בית מלאכה לנגרות ומעליו גרנו."אמא, משעמם לי! סיימתי את השיעורים" – "תרדי לנגריה ותעזרי לאבא לאסוף את הנסורת לתוך החביות". ירדתי לנגריה והתחלתי לאסוף את הנסורת עם יעה, פתאום מתוך החבית קפצה עלי חתולה וניסתה לשרוט אותי, היא הגנה על הגורים שהמליטה בתוך החבית, נסתי במהרה ועליתי לגלריה (עוד קומה בנגריה). מרוב מהירות "עפתי" על מכונה לניסור קרשים, למזלי המכונה הייתה כבויה, קיבלתי מכה בעצם הזנב, אבי רץ מיד והעלה אותי הביתה למיטה. מאותו היום פחדתי לאסוף נסורת.

מלחמת השחרור

הערבים התנגדו לחלוקת הארץ וכך פרצה מלחמת השחרור. למלחמה הצטרפו מדינות ערב השכנות.אבי שירת בהג"א ומשפחתי הסתתרה בבית המלאכה לנגרות של אבי שהיה בדרום תל אביב בשכונת שפירא.פחד היה לעבור ברחובות! הפגיזו מכל עבר. במדינה היו בסך הכל כ- 600,000 יהודים ומי שיכול נלחם בגבורה. ב- 14.5.48 הוקמה מדינת ישראל, אבל המלחמה נמשכה עד ה-6.3.49 והסתיימה לא בהסכמי שלום, אלא בשביתת נשק (הפסקת אש). עד עצם היום הזה אנחנו במלחמה. היום בכל בית ספר מלמדים איך הוקמה מדינת ישראל.

שכונת ילדותי

משפחתי התגוררה ברחוב שלמה בשכונת שפירא, לא רחוק מהתחנה המרכזית בתל אביב מול קולנוע זוהר.חיינו בחדר אחד גדול שהשירותים והמקלחת היו בחצר. בבית גרו כשמונה נפשות, היה צפוף אבל שמח.

בגיל שנתיים וחצי עברנו לרחוב חכמי ישראל בשכונת שפירא לבית שאבי בנה מעל בית המלאכה לנגרות. מזיכרוני בתקופה קצת יותר מאוחרת, היה לנו במטבח המקרר המודרני הראשון בשכונה, וכל השכנות הביאו את הבשר והעוף ושמו במקפיא שלא התקלקל. באותה תקופה, לרוב השכנים היה מקרר מעץ וכל יום קנו גוש קרח ממוביל הקרח שעבר בשכונה. כמו כן, בחורף עברה עגלת נפט ולקול הפעמון יצאו הדיירים לקנות נפט כדי לחמם את הבית ונפט לפרימוס כדי שיוכלו לבשל. למעטים היו כיריים גז עם שתי להבות.

גרנו בשני חדרים שבע נפשות בחדר אחד: סבא וסבתא והשאר בחדר השני. התנאים היו קשים, הייתה שמחה בלב. לא נעלו דלתות, כי לא פחדו מגנבים.

כיצד למדתי לרכוב על אופני גברים?

לאבי היו אופני גברים עם רמה (מוט שמחובר מהכידון עד הכיסא). אני מאוד רציתי לרכוב על אופניים אבל לא ידעתי. בגיל 8 החלטתי לקחת את אופני אבי ולנסות לרכוב עליהם. מאחר והייתי מאוד נמוכה והאופניים היו מאוד גבוהים נאלצתי לרכוב בעמידה, המון פעמים נפלתי עד שהצלחתי לרכוב.

כשהגעתי לגיל בת מצווה שאלו אותי מה אני רוצה כמתנה לבת המצווה – מסיבה למשפחה או אופנים. עניתי אופניים. קנו לי אופניים תוצרת ישראל מבית החרושת "חרש אופן".

רכבתי באופניים המון מדרום תל אביב עד צפון תל אביב . הרכבתי חברות וגם רכבתי בלי ידיים. את חווית הרכיבה לא אשכח לעולם.

בחירת מקצוע

ב-1960 נערכו בחינות סקר לתלמידי כיתות ח בכל הארץ כדי להתאים לכל תלמיד את המקצוע שמתאים לו.מאחר ולא הייתי תלמידה טובה והתמחיתי בציור, שרטוט וכדומה, אמרו לי שאני מתאימה ללימודים בבית ספר ששמו בית חנה, בית ספר לתפירה.

מאחר והייתי ילדה מאוד עקשנית וטובה בחשבון, החלטתי על דעת עצמי שאינני הולכת ללמוד תפירה, ושאני הולכת ללמוד בבית ספר מקצועי להנהלת חשבונות. נרשמתי, אולם מאחר והתעודה שלי לא הייתה הכי טובה, התקבלתי על תנאי. בסופו של דבר סיימתי בהצטיינות!

במבחן התאמת מקצוע הסתבר שבחרתי במקצוע המתאים. עבדתי 40 שנה כמנהלת חשבונות, עד שיצאתי לגימלאות.