מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה של סבא וסבתא שלי ובני משפחתי מתחיל בשנת 1972 ברוסיה בעיר קמרובו שבסיביר.

בשנה זו הגישו סבי וסבתי לראשונה את הבקשה לעלות לישראל, באותה התקופה שלט השלטון הקומניסטי

ברוסיה אשר לא אפשר לאזרחי רוסיה לעזוב את הארץ , בזמנו השלטון קבע שיציאה מרוסיה נחשבת "כאסורה".

בשביל קבלת אישור העלייה לארץ ישראל היה צריך סיבות לעלות אי לכך משפחתי הייתה צריכה לשלוח

את סבתא רבתא שלי לבדה לישראל בשביל סיבה נוספת שיעלו ארצה.

(היה צריך שמישהו מבני המשפחה יגור בישראל וישלח מכתב מהארץ שהוא מתגעגע וכולי.. )  

השלטון הסכים שסבתי תעלה מכיוון שהייתה מבוגרת מאוד ואחת הסיבות שהשלטון לא הסכים שבני משפחתי

יעלו ארצה היא שהיו יותר צעירים והיו צריכים לעבוד ברוסיה. סבי וסבתי שמרו בסוד על שמתכננים לעלות

לישראל מכיוון שהיה נדיר מאוד לשמוע בזמנו על יציאה מרוסיה זה היה כלעבור על החוק. 

בנוסף גם פחדו לספר לילדים שלהם אבי אלון ודודתי בילי אשר היו בני 8 ו-6  מכיוון שפחדו שיספרו זאת

וזה עלול לפגוע בהם.

 

יום אחד שמעה דודתי את סבי וסבתי מדברים על שרוצים לעלות לארץ ישראל והסיקה מהעובדה שהם

מתכוונים לעלות לישראל שהיא יכולה להזניח את שיעורי הבית שלה , יום אחד בילי הגיעה לבית הספר

בלי שיעורי בית וכאשר המורה שאלה את דודתי למה לא הכינה את שיעורי הבית התחצפה בילי למורה

והגיבה לה בכך שאינה  צריכה להכין שיעורי בית כי ממילא הם עוזבים ועולים לישראל, המורה הייתה

מופתעת מאוד והזמינה את סבא וסבתא שלי לשיחה בבית הספר ובשיחה אמרה להם שכדאי מאוד

שבתם תפסיק לדבר שטויות אחרת יפטרו אותם מעבודתם. משפחתי חשבה תמיד שעוד מעט יעלו לישראל

והכינה ארגזים ומזוודות ומכיוון שהיה אסור להם להעביר את הכסף שלהם לישראל קנו בכסף מלא בגדים

וחפצים ואיחסנו בארגזים.

באוגוסט 1975 לאחר שלוש שנים קשות של ציפייה משפחתי קיבלה סוף סוף את האישור לעלות לארץ ישראל.

עם האישור באה ההפתעה, נאמר להם שהם צריכים לעזוב תוך שלושה ימים בלבד. כדי להגיע לארץ ישראל משפחתי הייתה צריכה לעבור דרך מוסקבה לשלושה ימים. למזלם, אח של סבי גר במוסקבה, היה להם מקום

ללון, נעימים, ממשפחתושל אח של סבי במוסקבה. הם טסו לעיר וינה שבאוסטריה ומשפחתי לנה במקום שהיה מיוחד לאנשים שעולים לישראל.

בתקופה זו קרה מקרה מיוחד ואולי אפילו מצחיק קצת , במשך השהיה במקום הלינה, אבי קיבל במתנה

רובה צעצוע למשחק. אבי ניסה את רובה הצעצוע, וירה ברובה, הדבר הביא להתאספות של כל האנשים שלנו

שם ואנשי הביטחון. לאחר כמה בירורים, הבינו שמקור הרעש של הרובה, היה מרובה הצעצוע של אבי.

האנשים התאספו סביבו אמרו לו שלא יוכל, לירות ברובה יותר ונגמר הסיפור.

כעבורשלושה ימים משפחתי התארגנה וטסה ישר לישראל.

כשהגיעו לישראל  ה הועברו לעיר נצרת , הילדים נרשמו לבית ספר. כל המשפחה השתתפה בקורס ללימוד

השפה העברית . סבא וסבתא שלי חזרו לעבוד במקצוע הרפואה. בהמשך נולדה לסבא וסבתא שלי, תינוקת

חדשה דודתי דורית, והחיים נכנסו למסלולם

סוף מעשה הבגדים שקנו ברוסיה, מכיוון שהיה אסור להם להעביר את הכסף שלהם לישראל, הם הרי

 קנו בכסף מלא בגדים וחפצים ואיחסנו בארגזים –  לתינוקת החדשה שנולדה בארץ , דודתי דורית, כל הבגדים

שקנו ברוסיה, לא התאימו !