רצון ואהבה לעזור לזולת
שמחה לוי מספרת על סבתא שלה:
שמחה בחרה לספר את סיפורה של הסבתא שלה, לדבריה זה הסיפור שהכי זכור לה. הסיפור הוא על מקרה בו סבתא שלה הייתה צריכה את עזרתה. "גרנו אז בבגדד הייתי בת 10. סבתא נפלה והייתה צריכה עזרה ועזרתי לה, לקחתי אותה לקופת חולים לרופא, לקבל טיפול. בהמשך בביתה, משכתי לעזור לה במשך תקופה ארוכה עזרתי להתלבש כי לא יכלה להתלבש לבדה. הבאתי לה אוכל אוכל וליוויתי אותה עד שהיא החלימה.
סבתא של שמחה הייתה דמות משמעותית בחייה: "סבתא שלי חיה עד גיל תשעים וחמש והיא תיפקדה כל הזמן, הייתה פעילה, תפרה והשחילה חוט במחט בלי בעיה. כשחלתה ועזרתי לה היא כל הזמן שיבחה אותי. הייתי מאוד קשורה אליה, היא הייתה איתנו כל הזמן."
שמחה לוי עלתה לארץ בשנת 1951 ישר לשער העליה: " שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה".
סבתא של שמחה עלתה לארץ בנפרד וגרה אצל הדודה. כשאנחנו עלינו ארצה היא בני המשפחה חיפשו אותנו, וביררו איפה אנחנו מתגוררים, הביאו אותה אלינו. אנחנו גרנו אז במעברה באוהלים הדודה בבית על יד הים, ובכל זאת בחרה לבוא לגור איתנו במעברה, זה סיפור אמיתי ."
במסגרת מפגשי הקשר הרב דורי היו לי שיחות עם המכנה המשותף שלנו הוא הרצון לעזור שמחה ספרה על העזרה לסבתא שלה ואני עזרתי לשמחה וקישרתי אותה לעולם המחשבים .
באחת הפעילויות דברנו על איזה עולם נפלא ושמחה לוי העלתה שיר זה:
אני רואה עצים ירוקים ורודים אדומים רק בשבילי ובשבילך הם מלבלבים ופורחים ואני חושב לעצמי כמה העולם הזה נפלא… אני רואה שמים כחולים ועננים לבנים היום מבורך והלילות קסומים ואני חושב לעצמי כמה העולם הזה נפלא…
חונך : שחר קאופמן, בית הספר עליות רמת גן, תשע"ד
מילון
מעברהמַעְבָּרָה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים
שער העליה
שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל.
ציטוטים
”הרצון והאהבה לעזור לזולת“