מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי, נקראתי על שם סבתי מירל, אמו של אבי שנספתה בשואה. נולדתי בבית חולים "העמק" בעפולה, בשנות ילדותי הראשונות גרתי ברמת ישי.

אבי עזב את לימודיו בישיבה במחוז טרנסילבניה שברומניה, עבר הכשרה כהכנה לעלייה לישראל.

גם אמי עברה הכשרה בטרנסילבניה לקראת עלייתה לארץ. ולכן לשניהם, בנפרד, היו רישיונות עלייה לארץ שקיבלו מהמנדט הבריטי ששלט בארץ. שניהם עלו מטעמים ציוניים והשאירו את משפחתם בגלות. אמי עלתה בשנת 1936 ואבי עלה בשנת 1939.

אני זוכרת את אמי חוזרת שוב ושוב על המשפט שכתב לה אביה בהיותה בארץ: "איזהו חכם הרואה את הנולד"

הורי היו נחשונים במשפחתם שחלק ניכר מבניה נספה בשואה והנותרים עלו לארץ אחרי השואה.

ביתנו היה בין הבתים הראשונים שנבנו ברמת ישי המתחדשת, בשנות ה–40 הראשונות במאה ה-20. לכל בית הייתה צמודה חלקה של 4.5 דונם כדי לפתח משק עזר שיעזור בפרנסת המשפחה, בנוסף לעבודה מחוץ לבית. ואכן במשך השנים צמח לו בשטח בוסתן של עצי פרי מגוונים, כמו גם גן ירקות ובהמשך גם משק חי שכלל עגלים, לול תרנגולות, דיר עיזים, כשכל אחד משלושת הילדים קיבל לטיפולו ואחריותו גדי.

משק העזר עזר לנו לעבור בקלות את שנות הצנע בארץ. חלוקת המזון לאזרחים הייתה בשנים ההן בפיקוח, ומזונות בסיסיים חולקו למשפחות בזמנים קצובים תמורת תלושים. אני זוכרת קרובי משפחה מהעיר שהגיעו אלינו לכפר לקבל מתוצרת המשק שלנו בעיקר ביצים. במקביל אנחנו נהנינו לקבל חבילות מזון מקרובי משפחה בארה"ב ובארגנטינה, חבילות שכללו מעדנים כמו נקניקים, אגוזים, ריבות טעימות וכו'…

אני זוכרת משנות ילדותי הראשונות אוהלים שהוקמו  בשטח פנוי מול ביתנו על מנת לקלוט עולים חדשים שהגיעו מאירופה. בהמשך, הוקמה מעברה מעבר לכביש הראשי בה יושבו עולים חדשים מפזורות שונות.

בשנים הראשונות לא היה חשמל ביישוב ובשעות החשכה נעזרנו בעששיות. אני זוכרת את "חג האור" כשהיישוב חובר לרשת החשמל, בעקבותיו אבי קנה מכשיר רדיו גדול, ואמי חגגה עם מכונת כביסה מדגם ראשוני, עם מסחטה ידנית, משני גלילים ביניהם העבירו את הכבסים הרטובים.  מכוניות פרטיות היו נדירות באותם ימים וזכורה לי ההתרגשות כשנסעתי במכונית פרטית של קרוב משפחה שהגיע לבקר. כמובן שגם טלפונים היו נדירים ולא היוו אביזר מקובל לכל משפחה.

זכורה לי גם חגיגת יום העצמאות ביישוב בשנת 1958 כשאני נבחרתי לקרוא מעל הבמה את שירו של נתן אלתרמן "מגש הכסף", שיר שבמשך שנים מלווה את טקסי יום הזיכרון.

באותה שנה הגיע גל עליה מפולין ליישוב, וגם לכיתה שלי הצטרפו ילדים עולים. אני הלכתי אליהם בשעות אחר הצהריים לסייע להם בלימודי העברית. הוריהם מאוד התרגשו כששמעו שאני "ילידת הארץ – צברית".

אני עם המורה שלי בכיתה ג' בחג הביכורים

בסוף כיתה ה' העתקנו את מגורינו לרמת גן, שם האתגר הגדול היה להסתגל לעיר גדולה וללמוד את מפת הכבישים כדי לא ללכת לאיבוד בעיר הגדולה, בהשוואה ליישוב הכפרי בו גדלתי עד אז.

הזוית האישית

נגה: נהניתי מאוד לעבוד עם סבתא ולמדתי על המון דברים שלא ידעתי.

סבתא מירי: נהניתי מאוד להיזכר בעבר מול נגה שגילתה עניין רב.