מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא יעל שרעף אני בת שישים. נולדתי בשנת 1958 עשר שנים אחרי הקמת המדינה.

לאבא שלי קוראים יוסף ולאמא שלי קוראים נעמי. ההורים שלי עלו לארץ מתימן מעיר הבירה צנעא. יש לי שתי בנות לראשונה קוראים איילת ולשניה קוראים אלינור, לאיילת יש ארבע ילדים לבכורה קוראים נועם לשנייה קוראים אביטל (בזכותה אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר), לשלישי קוראים עידו ולרביעית קוראים אופיר. אלה ארבעת הנכדים שלי מאיילת. מאלינור יש לי את שקד ואיתמר.

החפצים שאהבתי בילדותי הם: השרשרת שקיבלתי לבת מצווה שהייתה עשויה עבודת צורפות תימנית, החנוכייה של ההורים שלי, שהיום אצל בתי הבכורה איילת, האוכל התימני שאמא שלי הייתה מכינה למשל: קובנה, מרק תימני, פיתות… ואהבתי גם את המפות שהיו עשויות עבודת יד תימנית.

הסבתות שלי היו יודעות לרקום בסגנון תימני הם היו רוקמות על מפות, כיפות ועוד… אני אהבתי את הריקמה התימנית מכיוון שהיא מזכירה לי את תקופת הילדות, שהייתי רואה את הסבתות שלי רוקמות בחוטי כסף וזהב. לאמא שלי היה חשוב שלבנות שלי ולי יהיו מפות עם רקמה תימנית וכיוון שהסבתות שלי כבר נפטרו היא ביקשה מדודה שלה שתרקום לנו מפות למזכרת.

מתוך פורטל יהודי תימן

"וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש" (שמות ל"ה, כ"ה). כפי שבאותם ימים הייתה מלאכת הוויה יחודית לנשים כמובן מהפסוק הנ"ל המופיע בפרשתנו כך היו לאימותינו הקדושות בתימן מלאכות שהיו יחודיות להן, ואחת מהמלאכת הייתה מלאכת הריקמה.

נשות תימן היו רוקמות שמלות (ענתרי), כיסוי ראש (גרגוש) ועוד, אך הרקמה המיוחדת והמורכבת ביותר הייתה של בתי השוקיים (מכנסים שהיו לובשות נשות תימן מתחת לשמלה ובתחתיתם רקמה). בתי השוקיים היו נחלקים לחמישה סוגים שונים,

הראשון נקרא "מכ'ותם" – המיועד לילדות קטנות והוא רקום בחוטי משי מגוונים בגובה של שמונה סנטימטר מהקרסול.

השני נקרא "מחרר" – המיועד לנערות עד נישואיהן והוא רקום בחוטי משי בצבעים" אדום, לבן ושחור. רקמה זו הייתה אומנותית במיוחד ונרקמת מהקרסול עד הברך.

השלישי נקרא "כביר" – המיועד לנשים נשואות ונלבש בימי החול, הוא רקון בחוטי כסף בצורות של: מעוינים, כוכבים ועיגולים בשורות שורות בצורה אומנותית ואורך רקמה זו היא כשלושים וחמישה סנטימטר.

הרביעי נקרא "מכוכב" – המיועד לנשים נשואות ואף הוא נלבש בימי חול. הוא רקום בחוטי כסף בצורה של ארבעה כוכבים גדולים וארך רקמה זו כעשרים סנטימטר.

החמישי נקרא "בסטה" – המיועד לנשים נשואות והוא נלבש בשבתות וחגים. הוא רקום שורות שורות של חוטי כסף ואורך רקמה זו כחמישה עשר סנטימטר".

הזוית האישית

יעל שרעף: כסבתא היה חשוב לי לספר על המורשת של הריקמה התימנית. היה לי כייף לשתף פעולה עם המטלות של אביטל היה לנו זמן איכות יחד.