מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ריצתו של סבי

כל משפחתי מצד אמא.
סבי וסבתי בחתונה של דודתי
סבי היה בבית ספר כללי יחד עם לא יהודים.

החיים בארגנטינה

נולדתי וגרתי בעיר בואנוס איירס (עיר הבירה של ארגנטינה), ארגנטינה, נולדתי ב-23 בספטמבר 1939.

הבית היה מקום יפה, בית קרקע. עם חנות מקדימה. שלושה חדרים מאחור ופטיו רחב ידיים.

 זיכרונות מבית הספר

למדנו בבית ספר כללי יחד עם ילדים יהודים וילדים לא יהודים. לפעמים בבית ספר היו כיתות שהיה להם צלב מעל הראש. אנחנו היהודים לא אהבנו את הדבר הזה. פנינו שיורידו את הצלב. הילדים היהודים נחשבו לחלשים יותר והילדים הנוצרים לחזקים יותר. הם היו טובים יותר בספורט, בריצות, וכמובן בכדורגל. הילדים היהודים נחשבו למסכנים יותר וכך גם אני.

תחרות הריצה

יום אחד הייתה תחרות של בית הספר, כל בית הספר וכל הילדים השתתפו. זה היה מן יום ספורט כזה. והכיתה שלנו השתתפה בריצות. זה היה כיתה ה'. רצנו כל אחד לפי המקצוע שלו, מ-100 מטר עד 5000 מטר הייתה הריצה הארוכה ביותר. לי נקבע לרוץ 400 מטר. ביום הזה ירד גשם. לכולם היה ברור שהילדים היהודים יפגרו. הגשם לא טורדני מדי, לא הרבה גשם, אלא מעט גשם. גשם שלא הפריע לרוץ. אני אספתי כוחות, איני יודע מאיפה, ורצתי בכל הכוח וניצחתי בריצה. זה היה אחד הרגעים היותר יפים כי זה היה לא רק לנצח בריצה אלא זה היה כמו להוכיח שיהודים מסוגלים לרוץ וגרם להשתוממות אצל הילדים הלא יהודים וגם אצל היהודים.

מילון

יפגרו
יהיו איטיים.

ציטוטים

”"המתחיל במצווה אומרים לו גמור ואם לא מהוא חמור"“

הקשר הרב דורי