מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ריפוי בעיסוק וגם עיסוק בריפוי…

אלישבע אנגלר ועומר בן אריה
אני - אלישבע אנגלר
סיפור החיים של אלישבע אנגלר (שם מקורי: פרנסיס קרבי) 
 
בחודשים האחרונים התקיים בבית הספר בן יהודה בנס ציונה מפגש הנקרא בשם "הקשר הרב דורי",
בין גמלאים לבין ילדי החטיבה. איתי עבד התלמיד עומר בן אריה,
הוא עזר לי ופיתח את כישורי המחשב שלי ובנוסף עשינו ביחד עבודה מהנה
בהכנת המצגת המדהימה שעשינו.
תמונה 1
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני ועומר 
 
 סיפור החיים שלי
נולדתי ב-1 לאוקטובר 1945 בלונדון, אנגליה. שמי היה פרנסיס קרבי ושמות הורי ז"ל
היו שילה ובנימין קרבי שגם הם נולדו באנגליה. עלינו ארצה באוגוסט 1949 והיינו שנה בקיבוץ שער העמקים,
שם לשמחתי רכשתי את השפה העברית על בורייה. להורי היה קשה להשתלב ולכן עזבנו
וגרנו בקריות במשך מספר שנים. 
 
אבי ,שהיה נגר במקצועו, התקשה למצוא עבודה ולכן התגייס לחיל האוויר והוצב בתל-נוף.
אמי, במשך השנים הפכה למורה לאנגלית ומדריכה מחוזית לאנגלית "לתפארת מדינת ישראל".
 תמונה 2
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בצבא, בתל נוף, אבי שמע על בניית שכונה חדשה באשקלון שנקראה אפרידר,
כשרוב הדיירים היו דוברי אנגלית. הצלחנו לשכור שם בית ולמרות שעדיין היו שנות הצנע,
הגענו למנוחה ולנחלה. 
במרץ 1956 אחותי אילנה נולדה והיינו ממש משפחה.
ברבות הימים אחותי למדה עבודה סוציאלית והקימה משפחה.
אהבנו מאד את הילדות באפרידר עם החולות והים,
עם התמימות והביחד, עזרה הדדית וחיים שלווים למרות הקשיים הכלכליים.
 
תמונה 3
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני למדתי בבית ספר יסודי בשם "בית יחזקאל", אותו סיימתי בשנת 1959.
למדתי בתיכון על שם "תגר", וסיימתי אותו ב- 1963. 
 
אירוע שהשפיע מאוד עלינו, התלמידים, היה משפט אייכמן.
היינו מביאים טרנזיסטורים (רדיו נייד הפועל על סוללות) לכיתה,
ויחד עם המחנכת היינו מקשיבים למהלך המשפט. 
 
בסיום התיכון, שנת 1963, קיבלתי דחייה מהצבא ומיד נסעתי לירושלים על מנת ללמוד ריפוי בעיסוק.
נהניתי מאוד מן השהות בירושלים, מהאווירה המיוחדת ששררה בה אז.
הייתי מאוד עצמאית וגרתי אצל משפחה מאוד מיוחדת. הלימודים היו מאוד מגוונים ומעניינים
והעבודה המעשית הפגישה אותי עם אוכלוסיות פגועות שונות. 
 
בסיום הלימודים, שנת 1966, התחלתי לעבוד ב"כפר שאול",  בית חולים לחולי נפש בירושלים,
שם הייתי בפרוץ מלחמת ששת הימים. כמובן עקבנו אחר מהלך המלחמה
ולא יצאתי מבית החולים למשך שבוע שלם.
חודש לאחר סיום המלחמה בשנת 1967, כשהייתי בת 21, גויסתי לצבא
ומיד נשלחתי לטפל בפצועים בבית חולים "תל השומר". 
 
באותה שנה עשיתי קורס קצינות בחיל הרפואה ונשלחתי לעבוד ב"בית קיי" בנהריה,
שם נפתח מרכז שיקום לפצועי המלחמה. מטרת הטיפול בפצועים הייתה להחזירם
לתפקוד יומיומי ועצמאי על מנת שיוכלו לשוב לצבא ו/או לשוב לחיק המשפחה ולעבודה.
 
תמונה 4
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 מהצבא השתחררתי בסוף שנת 1969, בדרגת סגן.
באוקטובר 1969, נסעתי לשנה לאנגליה וגרתי אצל דודתי בלונדון.
בלונדון, עשיתי קורס מיוחד לטיפול בילדים עם שיתוק מוחין.
במחצית השנייה של אותה שנה, עברתי לאדינבורג, סקוטלנד,
שם עבדתי במרכז שיקום למבוגרים מוגבלים.  
 
בזמן עבודתי באדינבורג, התקיים פרויקט ייחודי ניסיוני של שילוב מבוגרים מוגבלים,
ילדים אוטיסטים ונוער עבריין. הפרויקט התקיים כמו מחנה קיץ,
במחנה צבאי על חוף הים בצפון סקוטלנד.
במחנה היו מגוון פעילויות כגון: טיפוס בהרים עם מדריכים מוסמכים,
שייט בקיאק ועבדו בגנים הבוטניים.
הפרויקט היה מאוד מוצלח ואף פורסם בעיתונות הסקוטית הארצית.
 
 תמונה 5
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 תמונה 6
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חזרתי ארצה בסוף שנת 1970 ומאז עבדתי במקומות שונים ומגוונים.
בין היתר הייתי בין מקימי בית הספר לריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב,
הייתי מדריכה ארצית לריפוי בעיסוק בחינוך המיוחד במשרד החינוך.
ב-1974 התחתנתי עם בעלי יעקב ז"ל, אותו הכרתי ב"בית קיי",
בעת ששהה שם כמשתקם ועברנו לגור בנס ציונה.
עזרתי לו בגידול שלושת ילדיו מנישואיו הקודמים, והיינו נשואים 34 שנים.
בעלי עבד בביטוח, אך היו לו שטחי התעניינות מגוונים מאוד:
הוא אהב צילום, את צמחיית ארץ ישראל, ובעלי חיים. הוא למד באוניברסיטה הפתוחה
וגמר תואר ראשון ביהדות.
לצערי, בעלי נפטר לפני 5 שנים, ולא זכה לראות את נישואי נכדיו ואת לידת ניניו.
 
תמונה 7
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מקום עבודתי האחרון היה בית ספר "התומר" לחינוך מיוחד בנס ציונה.
בשנת 1998 יצאתי לגמלאות ואני מקדישה הרבה מזמני בהתנדבויות שונות בקהילה,
בטיולים בארץ ובחו"ל, בלימודים, ובחיק המשפחה.
 
סיפורה של אלישבע אנגלר – סרטון
 
ממני לאלישבע:
במהלך העבודה שלנו ביחד עברנו שנינו תהליך למידה מעניין, מסקרן ומהנה.
רציתי להגיד לך תודה על הכול.
תודה על הסבלנות, על שמחה, על הנתינה ועל התרומה שלך לי, עומר.
 
תמונה 8
 

מילון

טרנזיסטור
רדיו נייד הפועל על סוללות

ציטוטים

”במשך השנים אמי למדה, עברה מבחנים והייתה מורה לאנגלית לתפארת מדינת ישראל “

הקשר הרב דורי