מאגר סיפורי מורשת

אני רחמים דישלו נולדתי בעיר שירז שבפרס ב 26 ינואר 1948. אני ומשפחתי  (הורי, אחותי ואחי ז"ל) עלינו לארץ ישראל בחורף 1949. לקחו אותנו ממחנה עולים "שער עליה" לבית נבאלה שעל גבול ירדן.

היו לנו קשיי קליטה ללא שפה, עבודה והיו הרבה התנכלויות מצד הפדאיונים שבאו מירדן על מנת לגנוב עדרים ולפגוע בנו. באחת הפעמים נכנסו לביתו של אחראי הביטחון של הכפר על מנת לגנוב ממנו עקב כך אחד הגנבים ירה באשתו אשר הייתה בהריון והרג אותה.

עקב המצב הכלכלי הגרוע והמחסור בעבודה אנו הבאנו מפרס הרבה כסף אשר בזבזנו על כלכלתנו מפני שנולדו לי עוד 3 אחים והפכנו למשפחה בת 6 ילדים + שני הורים.

כאשר המצב החמיר קנינו קרקע בשכונת עזרא אשר נמצאת בדרום תל אביב ובתוך שנתיים בנינו את ביתנו.  בתקופה הזאת חיינו ללא בבית אלא בתוך צריף. אותי שלחו לבית ספר דתי בשם "עמיאל". למדתי שם 8 שנים ולאחר מכן בערב למדתי בתיכון. שלחו אותי ללמוד נגרות ביפו בכדי לעזור בכלכלת הבית.

בגיל 18 התגייסתי לצבא בתור חייל בחטיבת "גולני" ובפרוץ מלחמת 6 הימים שירתתי בסיני. ולאחר מכן הציבו אותי בממשל בעזה בתור עובד בלשכה לתפקידים מיוחדים. למדתי ערבית כתוב וקרוא והייתי במנהל האזרחי ברצועת עזה שם גם חתמתי קבע לאחר שסיימתי את שירותי הסדיר.

 בשירות הצבאי

הכרתי את אשתי במסיבה של חבר שהשתחרר מן הצבא. אשתי בת מושב "אחיטוב" שבעמק חפר יצרני שליש מהמלפפונים במדינה, ויש לה  אחיות ואח אשר גרות שם. השאר האחים והאחיות פזורים בכל רחבי המדינה.

השירות בעזה היה מעניין מאוד כי טיפול באוכלוסייה המקומית דרש הרבה מיומנות. לימים בתקופת אריק שרון היה לנו הרבה היתקלויות עם מחבלים במחנות הפליטים. בתקופת שירות זאת כמה מחברי נהרגו ולאחר מכן הייתה תקופת רגיעה עד לאינתיפאדה. בתקופת משה דיין שהיה שר הביטחון הוחלט שיתנו להנהגת התושבים ברצועת עזה לנהל את עצמם כלומר הסרת הממשל הצבאי שהיה באותה תקופה אך מבחינה ביטחונית הם היו תחת אחראיות ממשל ישראלי צבאי.

לאחר מכן עברתי לבסיס עורף מרכז שהיה אחראי בין היתר על החופים של המדינה  שמשם הגיעו מחבלים מלבנון. פעם אחת אותם מחבלים פגעו במלון "סבוי" בתל אביב. בפעם השנייה מחבלים חטפו אוטובוס הדמים ליד קיבוץ "מעגן מיכאל",  וכאשר הצבא ניסה להשתלט על האירוע המחבלים פגעו בחפים מפשע והרגו ופצעו הרבה.

לאחר מכן עברתי לבסיס בית נבאלה ושם למעשה סגרתי מעגל עם עלייתנו ארצה. בשנת 1989 פרשתי מהצבא ויצאתי לחיים האזרחיים התחלתי למכור כבד אווז. מצאתי שני שותפים אחד טייס לשעבר בחיל האוויר ואחד סגן אלוף בחייל הקשר וקנינו מסעדה בשכונת התקווה מיהודה אווזי והקמנו 13 סניפים בכל רחבי הארץ ובדרך השותף מחיל הקשר נפטר ואז התחילו להיות קשיים בין השותפים והבנקים ולאחר 23 שנה החלטתי לצאת מהשותפות.

כעת אני כבר בן 70 יש לי 3 ילדים ו-7 נכדים, שני הגדולים מבניהם, האחת לומדת משפטים והשני חייל בצה"ל ושאר נכדי לומדים בבית הספר.

הזוית האישית

הסיפור סופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, באורט חולון. המורה, המנחה זהבה גור