מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא רונית פיטרס

עם נכדי אדם
תמונה מילדותי
הקשר הרב דורי

בית ההורים

קוראים לי רונית קו פיטרס יזרעאלי. 'קו' היה שם המשפחה איתו נולדתי. לאחר מכן התחתנתי פעמיים והתווספו לי שם המשפחה פיטרס (השמות של בנותיי) ויזרעאלי הוא שם המשפחה של בעלי, אבישי. נולדתי ב תאריך 17.5.1953 בבית החולים "אסותא", תל אביב. את השם "רונית" בחר לי (למזלי) אחי הבכור, שבתאי, כי הוריי התלבטו בין ברטה לכרמלה, ולי הכי מתאים השם רונית.

גדלתי וחונכתי בעיר נתניה. עד כיתה א' חיינו בבית דו קומתי. גרנו בקומת הקרקע שהייתה דירה מחולקת לשלוש משפחות. חלקתי עם אחי חדר שינה אחד והסלון של הדירה שימש בלילה כחדר שינה של הוריי. חדר האמבטיה היה משותף לנו ולדייר נוסף. המטבח היה קטן אבל אמי הצליחה למלא אותו בריחות בישול וניחוח הונגריים. להוריי קראו אדית ואריך קו. אמי נולדה בהונגריה ואבי בגרמניה. אבי עלה לארץ לפני מלחמת העולם השנייה. אמי עלתה אחרי המלחמה. הם הכירו בנתניה דרך חברים משותפים, וביחד הקימו משפחה ועסק מצליח. הם היו בעלי חנות אופנה לנשים בנתניה שהייתה ידועה בשם "סלון אדית". את חוש האופנה והאהבה לקניות בגדים נשמתי עוד מילדותי. אימא שלי הייתה נוסעת פעם בשבוע לתל אביב לקניות בדים ובגדים ובחופשות מבית הספר הייתי מצטרפת אליה.

בשנות ה- 50 הייתה תקופת צנע בארץ ואני זוכרת שהיה לכל משפחה פנקס אדום עם הקצבת אוכל שבאמצעותו היינו קונים אוכל בסיסי. אני זוכרת שהחלבן היה מניח בקבוקי חלב ליד הדלת והעגלון היה מוכר קרח כדי שהמקרר יעבוד.

זיכרונות ילדות

אחי הבכור שבתאי ואני שיחקנו בשכונה במשחקים שרובם היו מעשי ידנו וידי חברנו. המשחקים שנהגנו לשחק היו גוגואים, חמש אבנים, גומי וקפיצה בחבל. היו לנו אוספים של ניירות מסטיקים ומפיות. למדתי בבית ספר יסודי "ביאליק" בנתניה, שקיים עד היום. אני זוכרת שליד בית הספר היה קיוסק ('פיצוציה' של היום) ושם קנינו בהפסקה הגדולה ממתקים לפי דמי הכיס שהיו ברשותנו. כשהייתי בכיתה ב' עברנו לדירה משלנו ברחוב דיזנגוף בנתניה. זה היה שינוי מרענן שפתאום שיש מטבח ושירותים ששייך רק למשפחה שלנו. כל אחד זכה לפרטיות וחדר משלו.

בילדותי אהבתי לקרוא ספרים והייתי כל יום הולכת לספריית בית רמז להחליף ספר. הייתי בחוגי בלט ויצירה ואהבתי מאז ועד היום ללכת לקולנוע. כשהייתי בת עשר בערך התחילו למכור קוקה קולה וזה היה פינוק לשבת בשבתות בבית קפה ולשתות את המשקה המיוחד והחדש. תנועת הנוער שאליה הלכתי הייתה תנועת "הצופים", בתיכון עברתי לתנועת הנוער "מכבי צעיר". שיחקנו משחקים שרנו שירים והייתה חברותא נעימה.

זיכרונות משנות ה- 20 שלי (1970)

המוזיקה שהאזינו לה בתקופה הזאת הייתה אלביס פרסלי וקליף ריצ'רדס. החברים התחלקו בין אוהדי אלביס לקליף בדיוק כמו בין אוהדי קבוצות כדורגל. באותה תקופה בארץ, צביקה פיק פרץ לתודעה כשהופיע במחזמר "שיער" ומאז ועד היום הוא נקרא "המאסטרו". עוד להקות שצמחו היו "החלונות הגבוהים", "השלושורים". הריקודים שרקדו אז היו ריקודים סלוניים: טוויסט, צ'ה צ'ה צ'ה וסלואו. אני אהבתי את כל סוגי הריקודים.

אמצעי בידור שהיו בזמנו היו מופעים, הצגות וסרטים. המופע הבידורי שזכור לי הם של "הגשש החיוור". לסרטים הייתי הולכת במוצאי שבת. הייתי אוהבת  ללכת עם אבא שלי או עם חברים. כשהייתי בתיכון טשרנחובסקי פתחו בבית הספר מועדון שהיה מיועד לתלמידי כיתות י"א-י"ב. הייתה שם מוזיקת ריקודים ושתייה. היינו הולכים לשם בימי שישי. בימי שבת אהבתי ללכת עם אחי וחבריו למשחקי הכדורגל של מכבי נתניה, קבוצה אותה אני אוהדת עד היום. אמצעי התקשורת שהיו קיימים בזמנו היו רדיו וטלפון ביתי, ותחילתה של הטלוויזיה הישראלית בשחור לבן. אהבתי להאזין למוזיקה ברדיו בשעות הצהריים ובשעות הערב היו תשדירי טלוויזיה. וכשזה לא עניין אותי יותר- חזרתי לקרוא ספרים.

מיד לאחר שסיימתי את הלימודים בתיכון, התגייסתי לצה"ל. במסגרת הטירונות הציעו לחלק מהבנות להמיר את השירות הצבאי בהתנדבות בקיבוץ. החלטתי להתנדב, ושובצתי לקיבוץ שער הגולן. התנסיתי בחיי הקיבוץ שהיו שונים לחלוטין מחיי העירוניים. עבדתי בגנון של תינוקות הקיבוץ כשבאותה התקופה הם גם ישנו בגן ולא בבית ההורים. ברגע שהסתיים שירותי הצבאי, הסתיימה גם החוויה הקיבוצית וחזרתי לחיות חיים עירוניים.

אהבה ומשפחה

בעבר קשר בין בני זוג היה נרקם במפגשים חברתיים: במסיבות, בבתי קפה, בבתי ספר ובתנועות נוער. לרוב הבנים היו מחזרים אחרי הבנות. הם היו מציעים חברות/קשר דרך מכתבים או דרך חברים משותפים או לפעמים במפגשים היו זורקים משפטים מצחיקים. לי היה חבר שבתקופת התיכון שלי שירת בצבא והיה שולח מכתבים בדואר. היינו נפגשים פעם בשבועיים/שלושה.

הייתי מאוד קרובה לאבא שלי. יכולתי לדבר איתו על הכל. עם אימא שלי, שהייתה יותר נוקשה, מיעטתי בשיחות נפש. המשמעת שהייתה בבית הייתה לפי המוטו: "כבד את אביך ואמך". מאוד כיבדנו את ההורים והם כיבדו אותנו. ההורים שלי היו מאוד מעורבים בחיינו. היינו כמשפחה נוסעים הרבה לטיולים וחופשות משותפות בארץ.

הכרתי את בעלי הראשון, אצי, כשערכתי מסיבה בדירתי השכורה בתל-אביב. חברה משותפת הזמינה אותו וישר נוצר קליק. נולדו לנו שלוש בנות: תהי-לי (אימא של אדם, ארי ואמה), דניאל (אימא של אדר ורום) ואפריל. כשהילדות היו קטנות, אצי ואני החלטנו להפריד כוחות והתגרשנו. אצי מצא זוגיות חדשה וגם אני. כל הרביעייה בקשר טוב. נוסעים לחופשות ביחד ומבלים בימי שישי ביחד עם כל הילדים והנכדים.

 גלגולו של חפץ

חפץ מיוחד שקיבלתי מאבא שלי הוא תכשיט בצורת גפן. זוהי שרשרת זהב עם בצורת אשכול גפן. תמיד אבא שלי היה מברך בשולחן ובכלל אנשים בגפ"ן. המשמעות של גפ"ן באידיש הינו: גזונט, פרנוסה ונחת. כלומר- בריאות, פרנסה ונחת. זה משפט שאני לקחתי ממנו והעברתי לילדות שלי ומקווה שהן יעבירו  לילדיהם. לפני כשנה הענקתי לבתי את השרשרת, לאחר שביקשה לקבל אותה.

מאלבום התמונות המשפחתי

תמונה 1

הזוית האישית

סבתא רונית: המפגשים היוו עבורי המשך חיזוק ומיקוד עם נכדי, למרות שהקשר ביננו מאוד חזק, פתחתי לו צוהר על ילדותי.

אדם נכדי הבכור ואני

תמונה 2

מילון

תקופת צנע
מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מדיניות זו באה לידי ביטוי בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. (ויקיפדיה)

חברותא
כינוי של אחד מזוג לומדים. בן הזוג האחד הוא חברותא של בן זוגו.

ציטוטים

”המשמעות של גפ"ן באידיש הינו גזונט, פרנסה ונחת. כלומר: בריאות, פרנסה ונחת“

”כבד את אביך ואת אמך“

הקשר הרב דורי