מאגר סיפורי מורשת

סבתא דידי נולדה ברומניה בשנת 1946. היא עלתה לישראל בשנת 1960. סבתא משתתפת איתי בתכנית הקשר הרב דורי. במפגשים סיפרה לי סבתא על ילדותה ברומניה ועל העלייה לישראל.

סבתא מספרת על הבית ברומניה:

"גרתי בעיר מחוז קטנה בבית יפה עם גינה שהינו שותלים בא ירקום ופרחים. בגינה גם היה עץ דובדבן .לאורך הגדר צמח שיח גדול של פרחי ליליך. אני זוכרת שכל הקיץ הפיצו פרחי הלילך ריח נהדר. בחורף החצר התמלאה בשלג לבן בגובה של מטר וחצי. כשרצינו לצאת לבית הספר וההורים לעבודה, אבא שלי היה צריך לפלס שביל עד לשער. התלבשנו בבגדים חמים ויצאנו בכל מזג האוויר.

הבית שלנו היה בית טורי בחצי מהבית אני גרתי עם ההורים ובחצי השני משפחה נוספת עם שני ילדים. בין הדירות הייתה דלת נעולה, שהפרידה את הבית שלנו ואת הבית של השכנים. כשההורים של ילדי השכנים לא היו בבית, הילדים היו באים ליד הדלת הנעולה, עומדים מאחוריה וצועקים "יהודים לפלסטינה". זאת הייתה אחת הסיבות שההורים שלי החליטו לעלות לארץ. אבא שלי היה חשמלי ואמא שלי הייתה תופרת.  המקצועות בהם אבי ואימי עבדו היו חיוניים ולכן הם נחשבו לעובדים חיוניים למדינה הקומוניסטית שהייתה אז. זאת גם הסיבה שהם לא קיבלו אשרות יציאה לעלות לארץ ישראל.

החלום לעלות לארץ ישראל מתגשם

הם חזרו וביקשו אשרות יציאה מרומניה כדי לעלות לישראל במשך עשר שנים עד שנענו בחיוב. בשנת 1960 קיבלנו את האישור המיוחל ועלינו לארץ. הייתי אז כבר בת 14.

התקופה הראשונה בארץ הייתה מאוד קשה בשבילי וגם בשביל הורים שלי. לא ידענו את השפה ולא היו לנו חברים מקומיים. בזמן קצר יחסית, למדנו את השפה ורכשנו חברים חדשים. קיבלנו שיכון בעיר לוד, שם הכרתי שכנים צעירים והפכנו לחברים לכל החיים. אחרי כמה שנים הכרתי דרך חברי החדשים בארץ את בעלי לעתיד והשאר הסטוריה….

הזוית האישית

איתי מאיר משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומביא את סיפור ילדותה ועלייתה של סבתא דידי.

אני וסבתא בתכנית הקשר הרב דורי