מאגר סיפורי מורשת

אני דבורה זארווקואל, סבתא של הדר, משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי ומשתפת בסיפורי האישי:

אני בת 63, נולדתי ברומניה וכיום אני מתגוררת בישראל.

החשוב מכל….רציתי להיות צברית.

בגיל הגן עליתי עם ההורים ושתי אחיותי לארץ.  רצינו לעלות לארץ לפני- כן ולא היה לנו אישור, הגענו לחיפה וגרנו ליד ההורים של אמא שלי, שמאוחר יותר עזרו להוריי לקנות דירה קטנה בקריית אתא, ולכן לא נשלחנו למעברה.

הלכתי לגן בקריית אתא על יד הבית, מאוד אהבתי להיות בגן. היה לנו הליקפוטר אמיתי! למרות שהיינו נשרטים ממנו מאוד אהבנו אותו ונכנסנו אליו. היו לנו  ארגז חול, פינת רופא למשחק ומטבח למשחק.

בכיתה א'.למדתי בבית ספר יסודי "יבנה" בקריית אתא.

מאוחר יותר ההורים דאגו להקים בית  ספר סמוך לבית, בשם "יהלום" ושם למדתי מכיתה ב' ועד כתה ו' היה זה בית ספר קטן אך חברתי ומשפחתי מאוד!

השתתפתי בפעילויות בני עקיבא, טיילתי באופניים עם חברים, היינו קונים גלידה וזה מאוד שימח אותנו ונהנינו יחד.

לא התגייסתי לצבא לצערי הרב, כי בתקופה שלי לא היה מקובל שבנות משרתות בצבא.

שמשתי כמורה בבית ספר תיכון דתי בנהריה, המקצוע נרכש בארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן. עסקתי בהוראה ובחינוך במשך 14 שנה ואחר כך שימשתי כקצינת ביקור סדיר. העיסוק שלי הוא לא זה שתכננתי כשהייתי צעירה. היום הייתי רוצה ללמוד את תחום המדע, היסטוריה ומורשת.

חשוב לי מאוד ללמוד כי הלימודים מאפשרים לך לעסוק בתחומי עיסוק שונים ,ומפתחים חשיבה אחרת. גם אם אתה לומד משהו שלא תעסוק בו אחרי, זה ממש עוזר.

חוויתי את מלחמות ישראל : ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל ב-1982, שלום הגליל השנייה ב-2006, ומלחמת התשה.

זכור לי  שבמלחמת ששת הימים, חוויתי המון פחד כי הייתי רק בת 12, ובסוף המלחמה בניצחון הגדול הרגשנו נס ושמחה גדולה. עלינו לירושלים,רקדנו ושמחנו.

במלחמת יוה"כ הייתי בת 18 והייתה לכולנו  תחושה של החמצה, מנהיגים שלא תפקדו כמו שצריך, דאגה ואכזבה, התחושות שלי לא תאמו את התוצאות,

בעלי גדל בקרית שמונה, הוא סיים ללמוד בטכניון וגר בחיפה. נפגשנו בחיפה. היינו חברים ולאחר מכן חגגנו מסיבת אירוסין,התחתנו בנתניה  ב-1980 בראש חודש ניסן.

יש לנו 2 ילדים: בן ובת. הבת גרה ביקנעם והבן גר אצל ההורים של אשתו ובזמן הקרוב יעבור לגבעת הרקפות בקרית ביאליק.

יש לי 4 נכדים, תדירות ביקרו הילדים והנכדים, לצערי הרב היום פחות כי הנכדים גדלו ויש להם את העיסוקים שלהם. אני שמחה שהילדים מתפתחים ואני לא כועסת.

כשאני נפגשת אני אוהבת אותם ושמחה בהם מאוד.

הילדים והנכדים תודה לאל גרים בארץ, אני שמחה שהם גרים פה. אם היו גרים בחו"ל-היה מעציב אותי מאוד, כי הייתי רוצה לראות אותם.

אנחנו אוהבים לטוס לחו"ל לביקורים ולנופש, טיילנו המון ועשינו טיולים רגליים. התחלתי לטוס לחו"ל ב- 1983 מאז שהתחתנתי  עם סבא, בשלב מאוחר יותר  טיילנו עם הנכדים. אנחנו אוהבים לטייל, ללכת ברגל  ולראות דברים חדשים.

פעילות שאתגרה אותי היא: טיולים רגליים שעשינו והצלחנו לעמוד בהם, אחד האתגרים הגדולים הם הטיפוס לקצ'קר בטורקיה. הייתי גאה בעצמי ומאושרת שהצלחתי, הגעתי לפסגה ונגעתי בשמיים.

לאחר היציאה לפנסיה, אני חיה חיים אחרים מאוד במידה רבה. אני לא צריכה לקום בבוקר מוקדם, אני עושה דברים שלא הספקתי לפני…

קוראת ספרים, עושה ספורט ומטיילת המון.

כיום התחביבים שלי : לטייל, לקרוא, לראות סרטים טובים בסינמה, אוהבת ומתעניינת בתחום היהדות והאמונות.

דברים שאני זוכרת מהילדות:

בעבר אהבתי לקרוא את  "היידי בת ההרים" ספר שקבלתי מהדודה שלי.

• הכנסת ספר תורה שאבי תרם מרומניה,
•  מאכלים מיוחדים כמו "איקרה"
• חגים,
• אמי הייתה בשלנית מצויינת!

משחקים אהובים:

משחק תופסת בשדות, מחבואים…  ובבית שיחקנו רמי ואנחנו ממשיכים גם היום (כמובן שעם הנכדים והדודים!!).

שירי ילדות:

– האוטו שלנו, בוא אליי פרפר נחמד, רד אלינו אווירון,

שירי בני עקיבא ובבית שרנו זמירות שבת וערכנו קבלת שבת אחרת משל כולם.

.

הזוית האישית

הדר: נהנינו מאוד להכיר, לחוות ולהתרגש.