מאגר סיפורי מורשת

הורי שרה ויעקוב דונסקי, הגיעו למדינת ישראל מבלארוס אזור שהיה פעם בשטח פולין ונכבש ע"י הרוסים.,

סבי – מאיר החליט לחסל את עסקיו בגרודנה ולעלות לפלשתינה. בשנת ;1930 לאחר שאבי הותקף ונדקר בפניו ע"י גויים שכינו אותו בשמות גנאי וצעקו עליו "ג'ייד (יהודי) תסתלק מכאן".

גורדנה 

 גורדנה

במסע די מפרך סבי הגיע לבדו לפלשתינה ולאחר כשנה שלח סרטיפיקטים (אלו היו תעודות שהבריטים דרשו מהעולים לארץ ישראל) ליתר בני המשפחה ,

אבי  יעקוב אמי  שרה סבתי ודודתי עלו ארצה אך שלושה אחים של אבי החליטו לא להצטרף.

אחד האחים – חיים דונסקי שהיה פרופסור באוניברסיטה בצרפת הוסתר כל תקופת המלחמה ע"י סטודנטית שאותה לימד וכך ניצל. לימים הם התחתנו הקימו משפחה וחיו בבלגיה.

אני זוכרת את עצמי מגיל ארבע. זוכרת את גן הילדים שבו הייתי עם הגננת אידה, את מסיבות ט"ו בשבט, הבגדים הלבנים שלבשתי וחגיגות פורים ,שירים וריקודים.

רוחל'ה במסיבת  בגן הילדים

לא היו לי משחקים גם לא בובות, את המשחקים שבהם שיחקנו בנינו לבד כמו למשל גלעין של משמש אתו שחקנו במשחק הגוגואים, שזה אומר לחפור בור קטן לקחת זוג גלעינים ולזרוק לבור. אם אחד היה נכנס לבור ואחד יוצא זכינו בכל מה שיש בבור . שיחקנו בגולות שזה דומה למשחק של היום , בנינו קורקינט מלוחות עץ וקוגלגרים, עליו נסענו .כמובן שזה לא היה חשמלי , אספנו פרסים של מלאכים ולבבות ,שחקנו בחבל, קלאס וגם במחבואים רוב היום היינו בחצר הבית או בגינה, בערב ההורים היו קוראים לנו הביתה.

ההורים היו עסוקים בפרנסה ,חלק מההורים היו חברים במחתרות כמו ניל"י , לח"י וההגנה, כך שכמעט ולא היה להם זמן לשבת עם הילדים לדבר ולספר, הם סמכו עלינו.

משפחתי גרה במרכז ת"א בבית קטן ,שבו היו עוד שתי משפחות , חדרי השירותים והאמבטיה היו משותפים לכל שלושת המשפחות והיינו צריכים ללמוד להסתדר ביננו .

משפחת דונסקי 

הבעיה הייתה תמיד לפני החגים, כאשר שבוע לפני החג קנו דגים קטנים ונתנו להם לגדול באמבטיה המשותפת עד ערב החג. ואז היינו ממלאים גיגיות עם מים שהורתחו על הפרימוס, לא היו כיריים מגז, וכך שמרנו על ניקיוננו.

מוכר הנפט, החלבן ומוכר הקרח, היו עוברים עם עגלה רתומה לסוס ועגלה ומכריזים על בואם עם פעמון גדול או קריאות -קרח, נפט ,חלב .לא היו לנו מקררים או מקפיאים וגם לא טלוויזיה (אלו המצאות מאוחרות יותר)בקושי היה רדיו לאחד השכנים ובזמן החדשות, היו נאספים כמה שכנים סביב הרדיו ומאזינים לחדשות.

חלבן

בגדים היינו מקבלים פעמיים בשנה ,לקראת החגים וזו הייתה חגיגה גדולה. היו שתי חנויות גדולות "אתא" ונעלי פיל, אשר בהם היו קונים לנו בגדים. תמיד מידה או שתיים יותר גדולות, כדי שיספיקו לעוד שנה שנתיים, ולאחר מכן היו מעבירים לאחים הקטנים, בנעלים היו מכניסים בקצה ניר וכאשר הרגל גדלה, היו קוצצים את הקצה, שנוכל ללכת עוד שנה. וכמובן היו בגדים מיוחדים לשבתות וחגים ופעם בשנה היו לוקחים אותנו לצילום משפחתי. הבנות עם סרטים גדולים בשער והבנים לבושים כמו גברים קטנים.

מה שעזר מאוד בשנות הצנע , היו דודים שגרו באמריקה והם היו שולחים חבילות עם אוכל ובגדים, צנע הייתה תקופה שבה שר האוצר דב יוסף החליט שכל מוצרי הצריכה, ימכרו בחנויות רק עם תלושים. הייתה הקצבה לכל משפחה, לפי מספר הנפשות .דבר זה גרם להיווצרות של שוק שחור , באותה תקופה היו עולים פקחים ממשרד האוצר לאוטובוסים ובודקים אם לא מבריחים תרנגולות או ביצים ,או כל מוצר אחר. אנשים היו מחביאים את המוצרים במעילים, ולא פעם היו שומעים קרקור תרנגולים בזמן נסיעה .אך לא רואים אותם .

במבט לאחור הייתה לנו ילדות נפלאה, מלאת פעילות ושמחת חיים , עם הרבה הרפתקאות .

אתם ילדים כנראה לא יכולים להבין איך גדלנו כך בלי כל אמצעי המדיה .הסמארטפונים, האייפונים ,משחקי המחשב, הקורקינט והאופנים החשמליות .

בזכות הקשר הרב דורי חזרתי לימי ילדותי ושמחתי שאני יכולה להעביר את המידע לנכדתי ולחבריה , שידעו שלא הכל מובן מאליו.