מאגר סיפורי מורשת

שמי רוברט הופנרייך, נולדתי בקפריסין, בעיר ניקוסיה בתאריך 13.6.1948. אמי ניסתה לעלות לארץ ולהיכנס לארץ-ישראל, אך הבריטים שלחו אותה לקפריסין, לעיר ניקוסיה ושם הכירה את אבי, צבי אברהם הופנרייך. הם התחתנו ולאחר מכן אני נולדתי בשנת 1948.

העלייה לישראל

שנה לאחר מכן, בשנת 1949, עלינו ארצה. שלחו אותנו למחנה המעפילים בעתלית, אך כיוון שהייתי ילד קטן , בן שנה אין לי זיכרון מאותה תקופה. מהמחנה, עברנו לעיר חיפה למשך מספר חודשים בודדים ומשם עברנו לירושלים, לשכונת "מקור חיים" שם התגוררו סבי וסבתי מצד אבי. 

בירושלים התגוררנו עד שנת 1958 עת למדתי בכיתה ג'. בתקופה זו הוריי התגרשו ולכן חזרנו לברזיל לעיר ריו דה ז'ניירו. התגוררנו אצל דודיי מצד אמי. אבי נשאר בארץ והתחתן עם מרים חברתה של אמי. ממרים ואבי יש לי אח למחצה הצעיר ממני בעשר שנים. שמו דני הופנרייך. אבא מאוחר יותר התגרש גם ממנה, ובשנת 1967 חזר גם הוא לברזיל.

בהתקרבי לגיל 18, התכוננתי לחזרה לארץ ולגיוס לצה"ל. סידרתי את כל המסמכים הדרושים ללא ידיעת משפחתי, דרך השגרירות הישראלית. הודעתי לכולם שאני נוסע לחברים ולמשפחה שנותרה בארץ, אך הם ניסו לשכנע אותי להישאר ולמזלי הצליחו.

אבי התחתן שוב עם אישה בשם לוסיה שממנה נולדה לי אחות חמודה, שכעת היא בגילו של בני הבכור, היא בת 38 . אבי נפטר בגיל 85 ושאלוהים ייתן לו מנוחה. הסיבה הראשונה שבגינה עלינו ארצה, הייתה האנטישמיות. הרגשתי שהיא התגברה לאיטה. הסיבה השנייה הייתה חוסר ביטחון כללי ששרר בקרב הציבור.

איני מתלונן על החיים שהיו לי בברזיל. הייתי עצמאי ומוצלח, למדתי באוניברסיטה בעיר ריו דה ז'ניירו. שם למדתי כמה שפות: ספרדית, צרפתית ופורטוגזית ספרותית ואפילו עריכת דין. רציתי להיות דיפלומט אבל עזבתי את הלימודים לצורך התמקדות בעבודה. למדתי כמה מקצועות כמו צורפות, שענות ועוד…

בגיל 25 בקירוב, עזבתי את משפחתי ונסעתי לסאן פאולו, אך חזרתי אחריי שנתיים לריו דה ז'ניירו. יש פתגם ברזילאי שאומר: "כשמישהו גר בריו דה ז'ניירו ויוצא משם , הוא כל הזמן ישוב".

בית ומשפחה

התחתנתי עם רוזה (שושנה), חייתי עמה 42 שנים מאושרות. טיילנו בכל העולם והתחנה הראשונה הייתה ישראל. נולדו לנו שלושה ילדים שהסבו לנו הרבה שמחה. עלינו לארץ בשנת 1989. כאן בארץ התחלתי להיות עצמאי. והתחלתי ללמוד טבחות ועבדתי עד שהגעתי לדרגת של "שף מחלקה". עבדתי במלונות ואולמות חתונה.

אמי נפטרה בשנת 2001. הייתי מוכרח למכור את הקיוסק שבבעלותי ובשביל לשכוח מכל הבעיות, אני ואשתי ושלושת ילדי נסענו לטייל ולבקר את משפחתנו בברזיל. למשך כשלושה חודשים. נהנינו מאוד וטיילנו במקומות שאף פעם לא ביקרנו בהם. כשחזרנו חבר שלי קנה פיצרייה והיה צריך אחראי ולכן הציע לי את התפקיד. עבדתי אצלו עשר שנים ואז חליתי במחלה שמנעה ממני לעבוד. אשתי, רוזה, נפטרה בגיל 67,  לפני כ-7 שנים.  יש לי בן ובת שהתחתנו ואחד מהם עדיין רווק , בינתיים אין לי נכדים אבל יש תיקווה. 

התחביב שלי – גילוף בעץ

עבדתי 49 שנים ועכשיו אני הטבח בבית וגם מפסל בלוחות עץ. אני מצרף כמה תמונות של הגילופים אותם אני יוצר.

העשרה

ריו דה ז'ניירו: "ריו דה ז'ניירו היא עיר בברזיל (פעם הייתה בירתה של ברזיל). שם מקיימים את חגיגות " הקרנבל". כיום עיר הבירה היא "ברזיליה" והיא נמצאת במידנת "גויאס" במרכזה של ברזיל…..בריו חיים למעלה מחמישים אלף יהודים. הקהילה מאורגנת ביותר ונחשבת לעשירה מאוד. יש לה בתי כנסת, בתי ספר ללימודי עברית ומועדוני ספורט ונופש.

תשע"ו