מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

רבקה בן סימון – ממרוקו לישראל

סבתא רבקה והדס
בצעירותה עם אחיה
ילדותי במרוקו, עלייה לארץ כילדה, תקופת מלחמת ששת הימים

עליה לארץ מכפר קטן במרוקו

הורי שרה וחזן אבוקרט ומשפחתי גרו במרוקו בכפר קטן בדרום מזרח מרוקו בשם בודניב. בכפר זה גרו אנשים מאוד מכובדים ורבנים גדולים כמו למשל הרב בבא סאלי. אבי ז"ל היה החייט שלו.

בשנת 1965 הייתה במרוקו מגמת עליה לארץ. הגיעו למרוקו שליחים מהסוכנות היהודית לשכנע את היהודים לעלות לארץ הקודש –  לארץ ישראל. הורי עזבו הכל, את הבית וחנות – החייטות, אספו את חפציהם החביאו את כספיהם בכיסים נסתרים אשר תפרו בתוך הבגדים ועלו ארצה. אני הייתי כבת 10 באותה עת ולצערי אינני זוכרת את תקופה זו במלואה.

בדרכינו לארץ עברנו דרך צרפת והמתנו לקבלת אישור עליה לישראל. שם שהינו כחודש עם כל המשפחות שעשו עליה ובתקופת המתנה זו קיבלנו קצבת מזון יומית של מרק ולחם. העלו אותנו מצרפת לכוון הארץ באניה. מה שזכור  לי שיום אחד הייתה סערה בים. הרבה אנשים לא הרגישו טוב והקיאו הרבה.

כאשר הגענו לחיפה ראינו מרחוק את אורות העיר והתחלנו לקפוץ משמחה שהגענו לארץ הקודש – בזמנו קראו לארץ ישראל פלסטין.

סבתי, משפחת אביטן, עשתה עלייה כמה שנים לפני שהגענו לישראל והיא אמרה לנו לבקש להגיע לעיר אשדוד, לא הסכימו לתת לנו לגור באשדוד לכן נשארנו בסוכנות בחיפה כשבוע עד אשר נתנו לנו לעבור לגור באשדוד.

באשדוד

גרנו אצל סבתי תקופה של כשבועיים, עד שנתנו לנו בית במעברה.

במעברה גרנו באותו בית 9 נפשות כולל סבתא שלי מצד אבא, אשר עלתה אתנו לארץ וגרה אתנו. זכור לי שהייתה צפיפות רבה, בחדר אחד איפסנו את כל הסחורה שהביאו איתם, ובחדר השני התגוררנו כולנו יחד. לאחר מספר חודשים עברנו לדירת שיכון, ושם היה יותר מרחב ופרטיות.

החיים בארץ לא היו קלים בהתחלה, ההורים לא עבדו, לא ידענו לדבר עברית אלא רק ערבית וצרפתית אך לאחר זמן מה אבא שלי מצא עבודה כשרת בבית ספר ועבד בבית בתפירה. גם אמא שלי יצאה לעבוד בכל עבודה מזדמנת.

כמה כלים מיוחדים שהביאו הוריי ממרוקו

תמונה 1
תמונה 2
תמונה 3

התחלתי את לימודיי בבית ספר רמב"ם ועברתי לבית ספר מוריה באשדוד. בהתחלה לא היה לי קל, לא היו לי חברים ולא ידעתי את השפה העברית אך לאט לאט ובתמיכה משפחתית התחלתי ללמוד את השפה והתאקלמתי בבית הספר.

בשנת 1967 שנתיים לאחר העלייה, צעדתי ביום כיפור לחברה לביקור. לאחר הביקור, ובדרכי חזרה הביתה, החלו צפירות ואז התברר לי שפרצה מלחמה, מלחמת ששת הימים. רצתי הביתה בבהלה גדולה לא ידעתי מה לעשות. נכנסנו כולנו עם השכנים למקלטים. במקלט היו שמיכות היה רדיו ומעט אוכל. לאחר שישה ימים שמענו ברדיו שישראל ניצחה בניצחון גדול את מדינות ערב.

תמונה משנת תשכ"ז מבית ספר מוריה

תמונה 4

בסיום לימודיי בבי"ס יסודי עברתי ללמוד בתיכון מקיף ב' באשדוד וסיימתי את לימודיי בכיתה יא'. לא עשיתי צבא כי הוריי היו דתיים. נכון להיום אני מצטערת שלא התעקשתי להתגייס.

 בטיול עם חברי כתתי

תמונה 5

מיד לאחר מכן חיפשתי עבודה והתחלתי לעבוד בתחום התפירה. כשנה לאחר מכן חברה אמרה לי שמחפשים פקידה בבנק – הלכתי לראיון והתקבלתי ומאז, שנת 1972, ועד לשנת  2017 עבדתי בבנק.

עם חברי לעבודה בבנק

תמונה 6

את בעלי ניסים בן סימון הכרתי בשנת 1975 והתחתנו בשנת 1976 בגיל  21. נולדנו לנו 4 ילדים – 3 בנות ובן.

תמונה 7

כולם גויסו לצבא ולאחר מכן למדו תואר ראשון ושני. מיטל, הבת הבכורה כיום בת 40 נשואה לשמואל יש לה 5 ילדים 2 זוגות תואמים ועוד בן. ירון, בן 39 אב ל 3 בנות עו"ד במקצועו נשוי ללימור. והילה, בת 38 אם ל 4 ילדים נשואה ליעקב. הדס הנכדה איתה אני מכינה את העבודה  בתכנית הקשר הרב דורי. בתי שני, בת 30 נשואה לחזי אם לילד אחד.

תמונה משפחתית

תמונה 8

כיום יש לנו מדינה משלנו עם מלחמות שמטרתם להגן עלינו, ועם מגובש וגאה.

הזוית האישית

הדס: שמעתי והקשבתי לכל מה שעבר על סבתי, נדהמתי והרגשתי שסבתא שלי היא אדם מיוחד מאוד. עברנו ביחד הרבה חוויות.

סבתא רבקה: העבודה עם הדס הייתה לי חוויה מדהימה, חוויה בה הבעתי והעברתי את הסיפור שלי ושל משפחתי. יש לי נכדה מקסימה, שקדנית ואהובה. נהניתי מכל רגע. במיוחד עם המורה רחלי המדהימה שמלווה את התכנית עם המון רצון ואהבה לשימור המסורת.

מילון

תרבחו ותסעדו
במוצאי החג, חג הפסח, פוצחים בעשיית שמחה תוך כדי סעודה ראשונה מתוקה ומיוחדת המלווה בבברכה למזל והצלחה "תרבחו ותסעדו". נוהג זה הוא בסיס לחג עממי הנחוג במוצאי חג הפסח ...

ציטוטים

”גדלנו בלי חומריות, עם המון אהבה, הסתפקנו במועט שהיה, ועם זה היינו מאושרים.“

הקשר הרב דורי