מאגר סיפורי מורשת

פרולוג:

יושב אני אל מול נכדתי מיקה,

וללא הרף הגברת לי מציקה!

אמור סבא מאין הכול התחיל? זה סוד?

נא ספר לי הכול, סבא ספר לי עוד ועוד!

הרי את הדרך שלי בחיים אלמד מהורי,

ואת הדרך למדע ולדעת אלמד ממורי,

אבל המורשת סבא, מתי ואיך ומאין באנו,

זאת מפיך רצוני לשמוע שאדע מי ומה אנו.

אז דעי לך מיקה שאת דור 6 בארץ ישראל למשפחות המייסדים,

הגיעו מהגולות לבנות ארץ, סוחרים, משכילים, חילונים וחרדים !

והנה סיפורינו: ראשון לציון מרש, ועוד. (חוויות וזיכרונות בכרכרה…)

הסיפורים והחוויות של השורשים (שלי, סבא דודו שפייר- שפיר) שאני רושם יחד עם מיקה נכדתי, מתחילים פעמיים ואולי שלש?

פעם ראשונה.. לפני כ-140 שנים כאשר שני אחים, אהרון – מרדכי ופרץ לבית פרימן מוורשה התחברו לאגודת "חובבי ציון" לקראת עלייה לארץ ישראל…….ופעם השנייה.. לפני 83 שנים כאשר אבי, לודוויג אליעזר לבית שפייר מהעיר קסל ומהעיר שפייר שבגרמניה, התחבר לחבריו אנשי אגודת ספורט יהודית "בר כוכבא" אשר חברו לעלות לארץ ישראל גם הם! ואולי גם פעם השלישית.. לפני 73 שנים, כאשר ניצלו חיי יחד עם מירב חיי חברי בשלהי מלחמת יום כיפור ועל כך אציג כאן תמונה בלבד…

שאר המלל והסיפורים שלהלן, יתרכזו בתקופה של ילדותי על גב הסוס ובכרכרה שהייתה "רכבו" של ראש המועצה – סבי יעקב פרימן (היסטוריה לפי מיטב הזיכרון של ילד בן כ-8 שנים).

השורשים – מה לפני כ-140 שנים – על משפחת פרימן (דרור) וסבא-רבא שלי א.מ. פרימן המייסד ובנו יעקב ראש המועצה והכליזמר באורקסטרה (אשר הפליא בצ'לו) בהם ידובר כאן לאורך חיבורנו הזה כאשר המוטיב המרכזי זו ראשון לציון – הראשונה למושבות יהודה.

ומה לפני 83 שנים – ובכן, מעט על משפחת שפייר (שפיר) – המשפחה הגיעה לפני מאות שנים כפליטי גרוש ספרד, חנייה של 150 שנים או יותר באמסטרדם והלאה לעיר שפייר שעל גדות הריין שבגרמניה. כאן גם קיבלה את שמה. את שרשי המשפחה חפרנו ומצאנו עד שלהי המא ה- 16

ושוב אנו פוגשים במאה ה – 19 משפחה זו בעיר קאסל שבגרמניה, בעלת ממון ומפעלי טקסטיל, רפורמים אשר גם מקפידים על יהדותם. קבוצת צעירי היהודים חברו למועדון הספורט היהודי בר – כוכבא וביניהם סבא אליעזר-לודוויג שפייר, עזב את קאסל בשנת 1933 ועלה לארץ ישראל, כאשר היהודים התחילו לחשוש מעלייתו לשילטון של היטלר ימח"ש שאיים בגירוש ושמד!! הקבוצה הגיעה לראשון לציון לשיכון של אוהלים ושם נפגש החלוץ לודוויג-אליעזר עם נכדת המייסדים ורדה פרימן. הם ה"סבים רבאים" של נכדתי מיקה שפיר!

התמונה שלהלן זו הזמנה לתחרויות הספורט בקאסל– גרמניה בשנת 1933 כאשר האינג'יניר הטרי לודוויג שפייר הממושקף בראש הקבוצה. מייד אחר כך יצאו הללו לארץ ישראל, בעליית הייקים המפורסמת אשר הביאה את ניחוח אירופה, את התעשייה, את תרבות המוסיקה ועוד ועוד – לארץ שבדרך.

ומה מאוחר יותר – לפני 73 שנים?

הנה התמונה שלאחר הפצצה והפגזה ברמת הגולן במהלך מלחמת יום הכיפורים:

ונתחיל בייסוד ראשון לציון – על ידי עשר משפחות המייסדים אשר התארגנו בעת שהגיעו לארץ ישראל באנייה "ועד חלוצי יסוד המעלה". הם מכרו את רכושם בפולין וברוסיה, רכשו נפוליונים של זהב, והגיעו לנמל יפו.

עם כספם (הנפוליונים) קנו לאט לאט את אדמות המושבה מהבדואים של שבט אבו קישק ששכן ליד מעיינות "עין הקורא". לחלקם (כמו זד"ל) כבר הייתה קרקע שרכשו בדיעבד בגולה! הסבא רבא אהרון מרדכי פרימן וחבריו הלכו ומדדו ובכל פעם זרקו אבן רחוק רחוק, ושילמו לבדואים עבור הקרקע במרחק שהגיעו אליו עד אשר רכשו את אדמות ראשון.

סבא א.מ.פרימן – ראש הוועד: הסבא-רבא אהרון מרדכי פרימן היה בנו של סוחר גדול לספרים וכתבים עתיקים בוורשה ובעצמו למד מדעים כלליים לצד לימודים יהודיים, הוא הוסמך כרב בישראל ועסק במסחר… וכך גם שאר חבר המייסדים שהיו בארצותיהם סוחרים ובעלי מקצועות "עירוניים" – כולם היו חייבים ללמוד לעסוק בחקלאות, כיאה למי שרוצה לבנות וליישב את הארץ השוממת וכדי לבנות ולקיים את המושבה הצעירה ראשון  לציון !

ומי אם לא הברון רוטשילד "הנדיב" הידוע, אשר עזר להם בכסף בעצה ובהדרכה וגם שלח את פקידיו ללמד את המייסדים לגדל מוצרי חקלאות ולנטוע מטעים ופרדסים וגפנים לתעשיית היין. ילדיהם של המייסדים אהרון מרדכי וחבריו (כמו סבא יעקב) בני הדור החדש למדו את עבודת האדמה והמושבה הייתה למופת חקלאי..

הכרכרה והסוס!! – הסבא יעקב, ראש המועצה, קיבל ממועצת המושבה כרכרה רתומה לסוס לבן (בתמונה עם בתו ורדה) ובה שוטט במושבה ובסביבותיה בתפקידו החשוב כמהנדס – מודד ומסמן קרקעות… ומאוחר יותר ובאדיבות נכבדי העיר הגיע האוטומוביל….

והנה האוטומוביל אשר הרחיק גם למושבות….

ועכשיו למעט מהביקורים ומהסיפורים שסיפר לי סבא יעקב כשהרכיבני על גב הסוס או לצידו בכרכרה עם חברי: השקד והענבים  הנה מטע השקדים שלי! כך גם כרם הענבים שלי שאני מגדל כדי לרקוח יין ביקב, אמר הסבא ולקח אותי בכרכרה כדי לראות את פריחת השקדייה! על גב הסוס הובילני בשביל לטעום שקדים ירוקים במטע!  גידול השקדים בארץ ישראל היה ענף  המטעים החשוב ביותר ורק מאוחר יותר החלו בגידול פרדסי עץ הדר.

כרם הענבים הראשון כמו מטע השקדים הראשון בראשון לציון נטעתי במו ידי כאשר הרב חרל"פ הידוע אומר את הברכות – כך מספר לי סבא יעקב בגאווה. המטע של סבא יעקב היה הראשון בראשון.

המסע ליפו – יום יום ישבתי (אני דודו) על אבן השער הסמוכה לביתנו וכאשר הגיע סבא הצטרפתי לעגלה או על גבי הסוס ורכבנו יחדיו במושבה. סבא רכב לעיתים לעיר המחוז הראשית יפו ושם נפגשנו עם המושל, הקונסול התורכי (יהודי !) אמזלג. "אהלן חואג'ה יעקוב ואהלן יא איבני דאוד".

שניהם דיברו וסיפרו איך מגיעות אניות וסירות עם חלוצים ועם סחורות לנמל ביפו. והם גם לקחו אותי עד לנמל כדי לראות את הסירות שהביאו את העולים וגם את כל הדייגים הערבים. וכך בעזרת תושייה ואנשים וקשרים והרבה בעזרת בקשיש נביא חלוצים ונבנה את הארץ אומר לי הסבא. אחרי נסיעה ורכיבה מיגעת הגענו הביתה

הגבעה ועץ השקמה – אהבתי להגיע עם סבא למטעים אשר בקצה המושבה ושם הייתה ה"גבעה" אשר הייתה אחוזת הקברים של מייסדי העיר ובני משפחת הברון רוטשילד אשר היה מייסד ותורם גדול לבניית הארץ וכמובן גם ראשון לציון. שם ישבנו, קילפנו תפוז והסבא סיפר על הבאר הראשונה שחפר אביו ראש הוועד, על הקרקע שהוא תרם והדקלים שהוא נטע מסביב לבאר ומסר את הקרקע כדי להקים את "גן המושבה" המפורסם, הקיים עד היום.

ואת השקמה הזו אומר סבא "נטענו בקצה הבתים כדי שתהיה הגבול למושבה ולמרגלותיה ניטמנו המייסדים ומשפחותיהם. והשקמה גדלה והייתה לעץ ענק במרכז אחוזות הקבר. גבול המושבה התרחק מאוד והמושבה גדלה והפכה לעיר !

האורקסטרה – זו התזמורת הראשונה ביישוב המתחדש בארץ ישראל, נוסדה בשנת 1895 תרמ"ה, כאשר  המנצח אוסוביצקי קרא לפרימן קים ואורקסטרה פה נקים. הנגנים החובבים כולם אנשי המושבה באו עם כלי הנגינה מהבית וחלקם אפילו למד לנגן רק בתזמורת או שהצטרף בשירה קולית לה לה לה לה.. להופעה הקונצרטנטית.

התזמורת קיבלה את פניהם של "חוזה המדינה" תיאודור הרצל ושל "הנדיב" הברון רוטשילד ועוד חשובים מראשי הציונות שבאו לבקר במושבה הראשונה בארצנו.

התזמורת הפליאה את נגינתה גם בשבתות כאשר הצעירים והזקנים של ראשון לציון יצאו למחולות בחולות, לבלות ולרקוד לצליליה! מקום מושבה של התזמורת הוא בית העם שהקים אבי א.מ. פרימן שבראש וועד המושבה (שופץ ושומר ועד היום משמש את התזמורת החדשה של ראשון שמפליאה את נגינתה בכל רחבי הארץ!!).

"התקווה" – אנו בחנייה של הכרכרה, ממולנו בית המייסדים של בני ובנות פרימן… תראה אומר סבא יעקב ומצביע אל המרתף, מחסן לחיטה ולשעורה – בחדר הסמוך גר לידנו המשורר הנודד נפתלי הרץ אימבר, "כאן, בראשון לציון, כתב אימבר את שירי ציון וביניהם התקווה שהפכה מאוחר יותר להמנון הלאומי והיצירה נכתבה ויצאה מראשון לציון לאוויר העולם…).

מים! הטיול לבאר עם סבא יעקב  – "הנה  דוד'לה" אומר לי סבא יעקב בטיול של שבת בכרכרה, תחילת הסיור במעיינות עין הקורא המרוחקים מהם ניזונה ראשון במשורה ומכאן רכבנו לבאר שבמרכז המושבה. "חפרנו במו ידינו  ועם מכונה חדשה שהבאנו מאירופה, את הבאר הראשונה שלנו ואבי א.מ. ראש הוועד שמע את אחד החופרים צועק "מצאנו מים", ומאז נכנסו מילים אלו לסמל המושבה! והנה מתחת למגדל שבניתי מעל הבאר, יש לנו מים במושבה.

וכך הונצח לו סמל המושבה ראשון לציון :

והנה הבאר ממנה שתו בהמה ואדם:

בית הספר חביב – הסוס ממשיך במעלה רחוב המייסדים ובקצה : זהו בית הספר שלך (ואני סיימתי רק עכשיו את כיתה א'…) בית הספר "חביב" הוא ביה"ס העברי הראשון בארץ ישראל שהוקם לפני 131 שנים ( 1886- תרמ"ו) עלידי וועד המושבה ובראשו א.מ פרימן וחתנו דוד יודילוביץ הוא המורה הראשון לעברית ואשתו ציפורה לבית פרימן, אחותי, עוזרת לידו!" כאן לימדו בעברית בלבד והמורים היו מתלמידיו של אליעזר

בסמוך בית האורחים – מלון גורדון אשר בו גרים האורחים החשובים שבאים לבקר במושבה ובינים גם הברון הנדיב רוטשילד ורבים אחרים.

האגדה מספרת, כך מספר סבי, שבמקום זה, ליד המלון וליד בית הספר שעל הגבעה (היום מושבו של מוזיאון ראשון), ישב השייך אבו-קישק ושפט את בני שיבטו. העונש המקובל היה לקטוף בידיים את פרי הצבר (סברס קוצניים שגדלו כאן למכביר..) ואת הפרי נקי מקוצים – לבית השייך ולאורחיו…

גן המושבה ובית – העם

בתחילת הדרך של המושבה מספר לי סבא יעקב נתן וועד המושבה את הממון כדי לנטוע עצי נוי ושדרה של דקלים אשר ישמשו גינה לרווחת אנשי המושבה לבילוי ו"פרומנדה"!  בגן שתלנו את כל עצי הפרי אשר במטעים של ראשון וגם כאלה אשר נשלחו במיוחד על ידי הברון רוטשילד והיה אם יצליחו אכן ימשיכו ויגדלו אותם בארץ… ניסיון זה אכן תרם להקמתו, בראשון לציון, של המכון הוולקני אשר עשה נפלאות בחקר החקלאות בארץ ונודע בעולם כולו.

ואנו עדיין על גב הסוס עד קצה הגן שם בריכה מים אשר שימשה להשקיה של עצי הפרדסים והגן וכל הדרדקים של ראשון גם קפצו למים להשתעשע וללמוד לשחות כך אומר לי הסבא והופ דחף אותי למים – חוויה הזכורה לי עד היום. הגן שגילו כמעט כגיל המושבה קיים עד עצם יום זה. ומן העבר השני של הגן נבנה לו בית התאספות לוועד ולאנשי המושבה, ולאחר זמן קצר הפך גם לביתה הראשון של התזמורת הראשונה של המושבה הראשונה הלא היא "האורקסטרא", זהו בית העם המיתולוגי להתוועדות, לתיאטראות ולשמחות, עד עצם היום הזה!

היקב של ראשון – והכרכרה בצד מבנה הייקב הגדול שבנה הברון רוטשילד. שלום אליקום (הוא אליקום אוסטשינסקי מנהל הייקב ) ויד ביד יורדים איתי השניים למרתף עמוק – הנה בחביות ענק אלו ישנו היין אשר נסחט מהענבים אשר אנחנו בני ראשון מגדלים בכרמים (והרי הכרם הראשון במושבות שלי הוא אומר סבא פרימן…) וסבא מספר כי הברון רוטשילד שהיין אשר הוא מייצר בארץ צרפת הוא ידוע כאחד המשובחים בעולם, וגם אותנו הוא מלמד את סודות גידול הגפנים וייצור היין.

בניין היקב הגדול בנוי מלבנים אדומות ולבנות אשר הובאו מצרפת ומלבנון, חפרו כאן מרתפים גדולים ועמוקים כדי לשמור על היין שמחכה שנים  עד שיהיה מוכן ויעבור לבקבוקים. ראשון הציגה את סוגי היין בתערוכות כאלכסנדריה ובקהיר שבמצרים וגם מעבר לים וקיבלה מדליות רבות. ולא רק יין צמח כאו גם גדולי העם! הפועל דוד גרין – לימים דוד בן גוריון שסחט ענבים למיכלים והיה מעורב גם ברווחת הפועלים ובניית החביות ! ואנחנו סיימנו את הטיול המעניין עם כוס של מיץ ענבים טעים וטרי … לחיים!!

הדגל !!! – ושוב יצאנו מן היקב אל גן העיר ובכרכרה ממשיכים עד לביתה של המועצה שממול. על העמוד הגבוה שני דגלים לכבוד החג הממשמש ובא – האחד, אומר לי סבא יעקב, זה דגל – הרצל אשר הביא איתו בביקורו בראשון לציון ועליו שבעה כוכבים והשני אשר צוייר בראשון לציון, עם מגן דויד.

הערה: מדינת ישראל הוכרזה זמן קצר אחרי שסבא יעקב פריימן נפטר ודגל המגן דויד היה לדגל המדינה הצעירה !!

תם ולא נישלם

ובשרוול עוד סיפורים למכביר שנספר פעם לכל נכדותינו ונכדינו! וראו גם בספרי הזיכרון של סבנו הגדול א.מ. פרימן – דרור

הזוית האישית

מיקה הנכדה: למדתי הרבה על המורשת המעניינת של משפחתי מצד סבי דוד המשולבת בציונות ובניית הארץ וראשון לציון ונהניתי לשמוע כל הסיפורים.

סבא דודו: תענוג לעבוד לצד נכדה סקרנית המייצגת את דורות העתיד וכמובן גם התרשמתי עמוקות מכל המשתתפים בהתמסרות לעבודות התיעוד של המסורת והמשפחה.