מאגר סיפורי מורשת

סבתוש שלי…..

סבתוש שלי נולדה בשנת 1957 בחיפה. סבתוש מורה למנחים ליוגה צחוק, מנחת סדנאות צחוק ומשחקי חברה

בקשתי מסבתא לספר לי על ילדותה

סבתא מספרת: בצעירותי גדלתי כילדה דתייה. אני רוצה לספר לך, מיתר יקרה, על הרב הראשי בשכונתי. רב השכונה ברמת רמז היה בזמנו הרב דוד כ"ץ רב בית הכנסת ברמז. הרב כץ התגורר בשכנות אלינו בשיכון צבא קבע בסוף רחוב הל"ה כרב צעיר ואח"כ הקים בדירתו ישיבה. לימים הישיבה עברה לצריף שוודי ליד בית הכנסת ברחוב בורוכוב ואחר כך לישיבה בדרך אלמוגי מול רמות גולדה. חיים בנו של הרב חיים כ"ץ נהיה רב השכונה ואביו עבר לכרמל. הרב כ"ץ הקים גן ילדים וכתות א ב בבית הכנסת שהיו פעילות עד לשנת 1967 ואני הייתי בגן שהקים.

הזיכרון כואב של סבתא – אחיה אביב מוזס ז"ל 

אחי, אביב מוזס נפל במלחמת ההתשה שהתקיימה בשנת 1969. כשאחי נפל היה בן 19 (1969-1950), הוא שירת בחיל האוויר ונפל בלוזה באזור סיני ותעלת סואץ. נקבר בחיפה.

אביב למד בבית הספר "תל חי" בנוה שאנן ובבית הספר התיכון המקצועי על שם שפרינצק בחיפה. רוב ימיו שקד על לימודיו , היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", תחילה כחניך ואחר כך כמדריך, צלח את הכנרת והשתתף במרוצים שונים. היו לו תחביבים רבים כגון: איסוף גלויות ,ציד פרפרים ואיסוף בולים.

כשגדל הלך לבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה וסיים את לימודיו בהצלחה. אביב גויס לצה"ל במרס 1969 והתנדב לשרת בחיל האוויר . ביום כ"ט בתשרי תש"ל (11.10.1969) מת לאחר שנפצע חמישה ימים קודם לכן בהפצצת אויב. אביב הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. אני קראתי לבני, על שם אחי אביב מוזס. לאחר פטירתו כתבתי לו .

אני זוכרת את העבר, מחזקת את העתיד

בשנת 2011 נסעתי למסע "עדים במדים" יחד עם משפחות שכולות , חיילים ומפקדים בצה"ל. המסע נערך בגרמניה , פולין. ולאחריו כתבתי על אחי:

"בהיותי בגיל בת מצווה, נפל אחי הבכור- אביב מוזס, מתוך מסירות לב ונפש למען הגנת הארץ ותקומתה:  אביבי, בחור מוכשר, אהב את המשפחה, את הצבא, את המולדת ואת החיים בפרט. אני משתתפת בגאווה במשלחת של חיילי צבא הגנה לישראל, במסע המנציח את גדולת העם שקם לאחר אובדן עצום לתחייה.. חוויתי חוויה מרגשת ועוצמתית של זיכרון ועדות עם. במסע היה ייצוג ברמה הגבוהה ביותר של חיילי הצבא הגרמני, הרגשתי עוצמה מעצם שיתוף הפעולה בעת שמיעת ההמנון הגרמני ושירת ההמנון שלנו. שרתי בשיתוף אחי החקוק בליבי, תוך כדי אחיזה בדסקית של היקר לי מכל, גופי רעד, דמעות כבוד זלגו עד אין סוף ורסיסי החיים הרטיטו את ליבי. במעמד מכובד זה , באו לידי ביטוי גבורתם וסבלם של יהודי אירופה בשואה, נוכחות צה"לית מלוכדת של מדינה דמוקרטית עם ערכים, זהות לאומית וזיכרון קולקטיבי של העם היהודי. אני מסיימת את כתיבתי במה שראיתי לנגד עיניי בטקס "עזה כמוות האהבה".

השרות בצבא של סבתא 

הייתי מורה חיילת בבית ספר "אופירה",  בשארם א-שייך בסיני

ספרי לי על המשפחה

בשנת 1978 התחתנתי עם סבא חיים. נולדו לנו 3 ילדים מקסימים: הבכורה אמא שלך חן, הסנדוויץ אביב והבן זקונים תומר. יש לי 3 נכדים מקסימים: את הגדולה, ליעד אחיך ואביתר חיים הבן של אביב ואליעד.

במה את עוסקת כיום? 

כיום אני מנהלת בית ספר "לצחוק כל הדרך", מנחה סדנאות , מתנדבת בבית חולים כרמל כליצנית רפואית, מאמנת אישית לשינוי והעצמה בחיים. אני אוהבת את הים, לרקוד את החיים הטובים ולצחוק. נסעתי למסעות רבים בעולם: סין, איטליה, הודו, דרום אמריקה. אני מאסטרית ברוחניות, מטפלת הוליסטית: בריקיי 3 , מטפלת בתטא היליינג ,EFT. וחברה במועצת הנשים בקריית ביאליק.

מה הביטויים המאפיינים אותך?

"עזה כמוות האהבה" – האהבה עלולה להיות חזקה כמוות כל עוד מעזים. "יום בלי צחוק הוא יום מבוזבז", "לצחוק כל הדרך אל הבריאות האהבה והשמחה", "לצחוק אל השכול".

הזוית האישית

מיתר הלוי: במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני ראיינתי את סבתא מלכה ושמעתי את סיפור חייה ואת סיפורו של אחיה אביב מוזס זכרונו לברכה.