מאגר סיפורי מורשת

דינה לוי: סיפור חיי

נולדתי בבית חולים הדסה בתל אביב להורי יוסף ומזל תעסה בשנת 1944 שעלו מתימן לארץ בשנת 1942.

העלייה של הורי מתימן: העלייה של הורי מתימן לארץ הייתה קשה מאוד, כי מתימן הם ברחו בשנת 1935 כדי שהמוסלמים לא ישמעו ויהרגו אותם היה אסור לצאת משם. הם השאירו שם רכוש רב.

הסבא היה צורף ובכסף וזהב והיה להם רכוש את הכל הם השאירו שם וברחו לעדן. הם רכבו על חמרים והלכו ברגל  במסע מפרך בהרים עד שהגיעו לעדן. אחרי תלאות ורעב בדרך, היגיעו לעדן. הורי עבדו קשה מאוד שבע שנים עד שהצליחו לצאת מעדן באוניה דרך מצרים לארץ ישראל

כשבארץ שלטו האנגלים ועדיין לא הייתה עצמאות בארץ ישראל. בשנת 1948 אחרי מלחמת העצמאות קמה מדינת ישראל. בשנת 1950 נרשמתי לבית הספר רמב"ם בשכונת התקווה וגרנו ליד בית ספר מודיעים ברחוב אני מאמין. כל יום הייתי נוסעת לבית הספר רמב"ם שהיה רחוק מהבית שלי כי באזור שגרתי לא היה בית ספר דתי.

אני זוכרת שבשנת 1951 הייתה עלייה גדולה מעירק ואז הוציאו את כל התלמידים מבית הספר רמב"ם והביאו את העולים מעירק לבית הספר שלנו הייתי ילדה קטנה, אני זוכרת את האירוע הזה.

המצב בארץ היה קשה מאוד הורי עובדו קשה מאוד כדי לפרנס את המשפחה ואז נולדו לי אחים ואחיות וגם היו מלחמות בארץ כמו: מלחמת קדש. היה בארץ מצב קשה מאוד גם בטחוני גם כלכלי, היה חוסר בדיור, במזון ואז קראו למצב הזה צנע. כדי להאכיל את המשפחה המורחבת שהייתה לנו הורי קיבלו תלושים ובזה היו מביאים אוכל הביתה.

בשנת 1958 שסיימתי את בית הספר רמב"ם אחרי שמונה שנות לימוד למדתי שנה אחת תפירה וכשהייתי בת חמש עשרה עבדתי בתפירה בבית חרושת ועזרתי לאבי לפרנסה בזה שעזרתי לעצמי ולא הייתי צריכה שאבי יתמוך בי ובמקום הזה עבדתי שבע שנים.

בשנת 1964 הכרתי את בעלי יהודה לוי. נישאנו ונולדו לי בזה אחר זה שישה ילדים. ארבע בנים ושתי בנות. גם אז המצב לא היה כל-כך טוב אבל התגברנו והיום ברוך השם יש לי עשרה נכדים. בניי ובנותיי למדו ויש להם תארים, כולם שרתו בצבא, רק הבת הקטנה הייתה בשירות לאומי במד"א.

השנה , תשע"ד השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר מודיעים בתל אביב

אני ואביאל בתכנית הקשר הרב דורי