מאגר סיפורי מורשת

שמי שוש סבן, נולדתי בפולין, בעיר וולבז'יך, שבחבל שלזיה ב- 25.8.48. אני בת יחידה להוריי: שרה ושמחה זילברשטיין.

לאחר תקופת מלחמת העולם השנייה, למדתי בפולין בבית ספר לא יהודי, עד כיתה ב'. לא זכור לי שהיו לי חברים בילדותי. רוב השכנים היו גרמנים. שלזיה הייתה שייכת לגרמניה ואחרי המלחמה נותרו בה בעיקר גרמנים. במרבית הימים, ביליתי לבד בבית עם ההורים, כי לא היו בסביבה יהודים ונותרנו מבין המשפחות היהודיות הבודדות באזור. בימי שבת בבוקר, זכור לי כי הייתי מבלה עם אבי בכיכר העירייה. מעט היהודים שנותרו התכנסו באזור הכיכר. הם נהגו לשוחח על השגרה וזו הייתה תחושת הקהילה הקטנה שיצרנו לנו. זכור לי שמול ביתי, מעבר לרחוב, היה מוזיאון לאמנות. לשם הייתי נוהגת להתחמק מאמי כאשר הציעה לי לאכול מנת שמנת שלא אהבתי…

בשנת 1957, כשהייתי בת תשע, הוריי החליטו לעלות לארץ ישראל, במסגרת עליית גומולקא, שהיה ראש ממשלת פולין. ביולי 1957, הגענו לגינואה באיטליה, משם לחיפה באנייה, אחר כך, לקחו אותנו למעברה בקריית היובל בירושלים.

החיים במעברה היו מאתגרים. התחלתי להכיר שם ילדים שהגיעו לקריית היובל מערים שונות בפולין והתחלנו ללמוד יחד את השפה העברית. הייתי הילדה היחידה שידעה יידיש, כך עזרתי למורה לתרגם את המילים והמשפטים לתלמידים והרגשתי תחושת מעורבות ויכולת לעזור לאחרים. עד היום, אני בקשר עם הרבה חברות מתקופת המעברה. חבלי הקליטה היו קשים, אבי שהיה בפולין חייט מיומן ומבוקש התקשה למצוא פרנסה, הוא הפך להיות פועל בניין, הוריי לא ידעו את השפה העברית. בבית שוחחנו רק ביידיש.

לאחר שנתיים במעברה, עברנו לגור בשיכון עולים בקרית היובל בירושלים. רוב העולים שעלו ארצה מפולין וגרו איתי במעברה עברו להתגורר בשיכון העולים. גרנו ברחוב גורדון ולמדתי בבית ספר יסודי "אגרון".

למדתי בתיכון "סליגסברג", שהיה בית ספר מקצועי לבנות. הייתי במגמה לבורנטית כי זו הייתה כיתת הבגרות היחידה באותם ימים.

מיד לאחר מלחמת ששת הימים באוגוסט 1967 התגייסתי לצבא ושירתי בממשל חברון. הייתי החיילת הראשונה בממשל. הייתי המזכירה של מושל חברון, עופר בן דוד. באותה תקופה החליטו להרחיב את ההתיישבות היהודית ואנחנו ניהלנו את ההתארגנות הראשונית באזור.

בשנת 1968, הכרתי את ראובן בירושלים, נישאנו  בשנת  1970 והתגוררנו בקרית יובל.

בשנת 1973 נולדה בתי הבכורה אילנה, אחרי שלוש  וחצי שנים נולד בני מיכאל, אבא של הראל. בשנת 1980 נולד בני השלישי תומר. הילדים  בילו ולמדו בילדותם בקרית היובל. שלושת הילדים למדו בבית הספר היסודי "סטון" , אילנה למדה בתיכון בגימנסיה העברית, מיכאל למד ב"אורט" מחשבים ותומר למד בביה"ס "בויאר" בקרית היובל.

את מרבית שנות עבודתי ביליתי בהנהלת "הדסה עין כרם". במשך שלוש שנים הייתי מנהלת אדמיניסטרטיבית של הדסה "הקטנה" בקריית היובל המקום שכן ליד מתקן השעשועים הנקרא "המפלצת", סמוך לאזור המעברה בו התחלתי את חיי בארץ. זוהי סגירת מעגל עבורי. הגעתי לארץ, גרתי עם משפחתי, שרתי בצה"ל, התחתנתי וילדתי את ילדיי בירושלים, ועבדתי בקריית היובל.

הילדים גדלו, אילנה נישאה לאריק צוריאלי, יש להם שלושה ילדים והם גרים במודיעין.

מיכאל נישא למרב בן חור, יש להם ארבעה ילדים, הם גרים בהרצליה.

תומר נישא לעדי יש להם 2 ילדים, כרגע גרים בדנבר, קולוראדו הוא עובד בחברת "נייס" בתחום ההי טק.

המשפחה היקרה שלי.

היום אני גמלאית, אני מאמינה בערכים של משפחתיות ואיחוד הלבבות, עזרה לזולת. אני מבלה עם המשפחה הילדים והנכדים המקסימים שלי. בשעות הפנאי אני משתתפת בחוגים: קרמיקה ספורט, משתתפת בהרצאות במודיעין, אני מעורה בחיי הקהילה של העיר מודיעין.

השתתפתי בפרויקט שעסק בתיעוד סיפורי חיים, המתארים את אורח החיים של המשפחות בתקופת המעברות, בהובלת יוסי אלפי, שהוציא ספר בנושא שנקרא "מעברה". לאחרונה, נערך ערב הוקרה והשקת הספר והאירוע היה מרובה משתתפים ואישי ציבור והיה מרגש לשמוע את הסיפורים על תקופת המעברות.

הזוית האישית

שוש: אני מאושרת להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, זה מאפשר לי לספר לנכדי, הראל המקסים, על ילדותי ,על קשיי הקליטה בארץ ועל הערכים המובילים של המשפחה, שהובילו אותנו עד כה!

הראל: אני שמח לשמוע דברים חדשים על סבתא, להכיר מושגים חדשים, לשמוע וללמוד על סיפורי חיים של מבוגרים מהתכנית.