מאגר סיפורי מורשת

שמי משולם גרוינוולד, נולדתי בהונגריה ועלינו לארץ כשהייתי בגיל 8 בערך. הסבא והסבתא שלי מצד אמי – היו להם שבעה ילדים וכולם כולל כל הילדים שלהם ניצלו מהשואה, גם הם עלו לארץ. כולם עלו לארץ חוץ מההורים שלי, כולם גם נלחמו במלחמת העצמאות בשנת 1948.

ההורים שלי לא עלו כי אימא שלי הייתה בהריון, בסיומו נולד תינוק חמוד חמוד – אין לך מושג כמה חמוד – וקראו לו משולם. אחרי שנולדתי לא יכולנו לעלות כי המשטר הקומוניסטי בהונגריה סגר את הגבולות, עלינו רק יותר מאוחר. כשהגענו לארץ, פחות או יותר אחרי שנה, הגענו לבאר שבע ושם גדלתי. בבאר שבע, אחרי שגדלתי קצת, זכיתי להכיר את סבתא ונולדו לנו ארבעה ילדים חמודים.

סבא משולם בילדותו

אבא שלי היה מנהל חשבונות ובתקופה ההיא מנהל חשבונות זה נחשב למקצוע מאוד משכיל ומאוד מיוחד. כשהוא הגיע לארץ, הייתה לו בעייה אחת – הוא לא ידע עברית וקשה היה למצוא עבודה בלי לדעת עברית. הוא התעקש תוך כדי שהוא עבד בהרבה עבודות בשביל לפרנס את המשפחה שלו עד שהוא בסוף למד עברית. אחרי שנה הוא עסק במנהל חשבונות בעיריית באר שבע. בתקופה ההיא אימא שלי הייתה עקרת בית. היא דאגה לבית ורוב הזמן הייתה תופרת, היא הייתה תופרת מוצלחת. המשפחות שמה לא היו עשירות והיו צריכים לעזור בפרנסת הבית.

ההורים שלי אשר ומלכה גרינוולד ילידי 1912 ו- 1922, הונגריה

סבא וסבתא – מצד אבא משולם וגיטל גרינוולד, ילידי הונגריה

זיכרון של אבא שלי מסבא שלי (סבא משולם)

"אני זוכר שסבא היה עובד הרבה עד שעות מאוחרות, עובד קשה וכל הזמן נוסע לנסיעות רחוקות. מצד שני אני גם זוכר שהוא מתקן הכל, כל דבר שהתקלקל בבית: הוא היה מתקן טלוויזיה, מחשב – הכל היה מתוקן. זיכרון ספציפי שיש לי, הדבר הראשון שעולה לי בראש, זה שהייתי בכיתה א' ונפצעתי בבית ספר והיו צריכים לקחת אותי לעשות לי תפרים. באותה תקופה לא היו טלפונים ניידים ולא הצליחו למצוא את אימא שלי, לא ידעו איפה היא. היא כבר סיימה את העבודה ולא ידעו אם היא הייתה בקניות או משהו ולא ידעו איך להתקשר אליה.אז התקשרו לאבא שלי והוא היה בעבודה. אמרו לו שהזמינו לי אמבולנס ולוקחים אותי. אני לא זוכר אם הוא פגש אותי בבית הספר או בבית החולים. אני זוכר שהוא הגיע לבית החולים, אני מאוד פחדתי ופתאום הוא הגיע. לקחו אותו באמצע העבודה וקראו לו. כשהייתי בבית החולים עשו לי תפרים ואז הוא החזיר אותי הביתה אחר הצהריים. הייתה לי תחבושת מאוד גדולה על הפנים וכל החולצה שלי הייתה מלאת דם. הוא הוציא אותי ככה מהאוטו וכל הילדים בשכונה באו והסתכלו עלי ואמרו: "וואו, מה קרה לך."

משחק ילדותי

אני זוכר שהיו סביבונים, היו קושרים אליהם חוט והיו מסובבים אותו, הייתי טוב בזה. הציוד הנדרש היה סביבון עשוי עץ (אפשר לעשות לבד). איך מנצחים: היו מציירים עיגול ותוך כדי שאתה מסובב אתה צריך לפגוע ולהעיף אותו מהעיגול – ככה היית מנצח.

ילדותי

כשהייתי בן 3-4  (אני לא זוכר פחות מזה) גדלתי בעיירה עם הרבה יהודים בשכונה יהודית. התחלתי בגיל 3 ללמוד, התחלתי ללמוד בחדר – חדר זה היה לימוד שהיה מקובל אצל היהודים. למדו שמה תורה על ההתחלה, לימדו אלף-בית והיה סגנון לימוד שהיו משלימים בעל פה, צועקים על הילדים: "קמץ א אה". בצורה כזאות חוזרים עוד פעם, וככה למדתי את האלף-בית. זה היה כיף מאוד והיו הרבה מאוד חוויות מזה, היה לנו מלמד עייף כנראה, הוא לימד הרבה זמן וגם התעייף מהילדים הקטנטנים שכל פעם צריך ללמד אותם, אז הוא היה נרדם באמצע השיעור וכשאנחנו היינו רואים שהוא נרדם היינו בורחים מהחלון למגרש המשחקים. הוא היה מתעורר ומחפש אותנו.

בגיל 6 הילדים היו צריכים ללכת גם לבית ספר. לא היה בית ספר יהודי אז הלכנו לבית ספר עם כולם, זה היה בית ספר כללי כזה שלמדו שמה גם גויים וגם יהודים. הכל התנהל שם בהונגרית, למדו בהונגרית. הקהילה היהודית דאגה שיהיה לנו גם לימודים של יהדות אז אחר הצהריים הלכנו עוד פעם למקום שהיה בו "החדר" ולמדנו שמה דברים שקשורים ליהדות בגלל שבבית ספר ההונגרי לא לימדו על היהדות.

כשהייתי בגיל 9 עדיין לא הרשו לעלות אבל הם העלימו עין. הייתה אז מהפכה בהונגריה והתחילה עלייה גדולה מאוד ורוב היהודים עזבו את הונגריה. עכשיו עלינו לארץ והגענו לכרכור ליד פרדס חנה, שם גרנו במשך שנה. עולים חדשים – יש להם איזה פרק זמן של התאקלמות כשמתרגלים לארץ חדשה ולא מכירים את השפה ולא מכירים את המנטליות. לאבא שלי היה קשה להתרגל. הוא הלך לאולפן ולמד ובסופו של דבר עברית, כולם בסוף השתלבו. אחרי שנה של במהלכה גרנו בכרכור, עברנו לבאר שבע כי המשפחה של אימא שלי – רובה גרו בבאר שבע.

לאימא שלי היו שלושה אחים בבאר שבע וגם סבא וסבתא שלי היו שם, הם עזרו לנו להתאקלם בעיר. המשכתי ללמוד בבאר שבע. הייתי תלמיד 'בסדר'. כל הזמן אמרו לי שלא הקשבתי לשיעורים, אבל הייתי די חכם. הייתי בשני בתי ספר, היו אז מורים ולא מורות וזה היה שינוי. המורים של אז היו שונים. בתקופה שלי כתלמיד, אם מורה היה רושם הערה ואז ההורים אמרו אוטומטית: "המורה צודק, אין סיכוי שהמורה טועה". החברים שלי היו בעיקר הילדים בשכונה, לא היו חוגים אז.

בגיל 18 התגייסתי לצבא ושלחו אותי אל חיל השריון. הייתי רוב הזמן בטנקים ורוב הזמן היינו ברמת הגולן בגבול על סוריה אבל לא רק שם. מדי פעם היינו גם בכל החזית עם לבנון והגבול עם ירדן, ונתנו שמה עזרה בזה שהבאנו טנקים. התגייסתי אחרי מלחמת ששת הימים, כשהשתחררתי מהצבא למדתי אלקטרוניקה והתחלתי לעבוד בכל מיני עבודות.

לא הרבה זמן אחרי שהשתחררתי מהצבא פרצה מלחמה מלחמת יום הכיפורים והיא הייתה הפתעה גדולה – כי חשבנו שאנחנו הכי חזקים והערבים באותה מלחמה "עשו לנו בית ספר", לימדו אותנו תמיד להיות מוכנים והם – המצרים והסורים – פתחו בהפתעה במלחמה. התחילו לגייס אנשים רק כשהמלחמה פרצה ולא יומיים לפני, כשהודיעו לנו. אני הייתי במלחמה הזאת ואנחנו לא ידענו על איזה חזית להגן – המצרית או הסורית. בסוף בחרו בסורית כי הם היו קרובים לרמת הגולן. גם במצריים הם היו חזקים אבל הם היו רחוקים מהעיר. היו קרבות קשים ונלחמנו נגד הסורים. הסורים כמעט הגיעו לדרך ממנה יורדים מרמת הגולן לכינרת – הדפנו את הסורים. באמצע המלחמה הגעתי הביתה כי המשקפיים שלי נהרסו והייתי צריך משקפיים חדשים, כך שביום נסעתי למצרים לעזור שם, כדי שהחיילים שהגנו שם לא יקיפו אותם.

נולדו לנו ארבעה ילדים מופלאים ועברנו למיתר מבאר שבע. אני התחתנתי עם שרה, החתונה שלנו הייתה בבאר שבע והחתונה הייתה שמחה כמו כל חתונה. אחר כך גרנו בבאר שבע, נדדנו מבית אחד לבית אחר, כל פעם בית יותר גדול ובסוף הגענו למיתר. בבאר שבע נולדו לנו שלושה ילדים ובמיתר ילד אחד. עבדתי במפעל והמפעל הזה נסגר. עבדתי שם עשר שנים ובגלל שהמפעל נסגר הפכתי לעצמאי – מאז אני עצמאי.

סבא משולם כיום

געגוע

מי לא מתגעגע להורים שלו? אבא שלי, לצערי הרב, נפטר בגיל צעיר אבל אימא שלי נפטרה בגיל מבוגר. כל אחד מגיע לזמנו. כשהיא נפטרה היא די סבלה. אני חושב עליהם הרבה פעמים.

אילן היוחסין שלי

הזוית האישית

אילון: החלק שהכי אהבתי הוא פרק הילדות כי למדתי הרבה דברים חדשים על סבא. לא היה חלק קשה במיוחד, היה קצת קשה לכתוב אבל מכל דבר שכתבתי למדתי משהו חדש. היו כל מיני אתגרים בלעשות את זה בתקופת הקורונה כמו שאי אפשר לבקר אותו, אבל הסתדרנו עם הזום. היו יתרונות כמו – סבא גר רחוק מאוד ואז הינו יכולים לדבר יותר עם הזום. אני מרגיש שזה חיזק את הקשר שלי עם סבא שלי.