מאגר סיפורי מורשת

זיוה פרידלר ונכדתה נטע מכיתה ו'1 השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר הדר ברמת השרון וזהו סיפורה של הסבתא:

הוריי הגיעו ארצה כחלוצים צעירים בתחילת שנות השלושים ופנו מיד להקמת קיבוץ. החיים בקיבוץ היו מאוד קשים לא הייתה עבודה וסבלו מחסור. כל החברים הגיעו ללא משפחה וללא קרובים לכן החברים היו המשפחה.

חלוצים

אחרי תקופה קשה המסגרת התפרקה והורי עברו לדירת שני חדרים בתל-אביב יחד עם עוד זוג חברים. כל משפחה חיה בחדר אחד, מטבח ושירותים משותפים. בתנאים אלו חיו תקופה ארוכה כשכל משפחה כללה כבר זוג הורים ושני ילדים.

בילדותי

בתקופת מלחמת העולם השנייה נותקו כמובן הקשרים עם בני המשפחה בפולין. הדאגה הייתה רבה. לאחר המלחמה הייתה משודרת ברדיו התוכנית "המדור לחיפוש קרובים" שבו עולים חדשים חיפשו בני משפחה. כשהתחילו להגיע ארצה שורדי השואה הגיעו ביניהם שני זוגות צעירים שהיו קרובים רחוקים של אמי. הורי מיד קלטו אותם לביתם, בחדר האחד שהיה למשפחתנו. הצעירים הללו היו אתנו במשך שבועות ארוכים עד שנמצא להם מקום מגורים משלהם. עד היום אינני יודעת היכן שיכנו אותם. הייתי, כמובן, מאוד קטנה ואינני זוכרת את הפרטים המדויקים אבל העובדות חקוקות בזיכרוני. אחרי מספר שנים עברנו לדירה משלנו. דירה "מרווחת" בת שני חדרים, חדר להורים וחדר לילדים. גדלנו ובגרנו והגיע הזמן ללכת לצבא.

בעת שירותי הצבאי

באותה תקופה הגיעה עליה גדולה מצפון אפריקה והתישבו בישובים חדשים שהוקמו למענם. אני כחיילת הייתי יוצאת אחר הצהריים מהבסיס ליישובי הספר ללמד את העולים החדשים עברית. זכורני שהגעתי ליישוב באזור כפר סבא, ובו חיה משפחה גדולה. צעירים, זקנים וילדים בבית קטן ואיתם בחדר התגוררו גם העזים והתרנגולות (ניסו לעשות חקלאות). ישבתי איתם וניסיתי ללמד אותם שפה, קריאה וכתיבה. התקשורת בינינו היתה לקויה. הראש שלהם לא היה בלימודים, היו להם דאגות אחרות. אני, כחיילת צעירה, התמדתי להגיע אליהם לדבר, לשחק עם הילדים וזו הייתה תרומתי לקליטת עלייה.

כיום, היישוב שלהם פורח, הבתים גדלו, האנשים נקלטו, למדו והפכו לאזרחים טובים יחד עם כולנו.

הזוית האישית

זיוה: השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי נטע בבית הספר הדר ברמת השרון, התש"ף. התכנית נערכה בהנחיית המורה המובילה הני כהן.