מאגר סיפורי מורשת

אנחנו נהגנו להכין בימי חמישי לפני השבת "קיצ'רי". זהו מאכל עירקי שמכינים אותו עם אורז ועדשים אדומות. זה היה היום היחידי שלא היינו אוכלים בשר, כי למחרת אמא הכינה הרבה תבשילים לשבת עם בשר.

את הקיצ'רי ניתן לאכול עם קצת סלט או כל דבר שמתחשק.

לנו, הילדים, היה חלק בבישול. ישבנו וניקינו את העדשים אחד אחד, בודקים שאין אבנים ולכלוך. בעיקר היו אבנים בצבע שחור, שהיו מעט דומים לעדשים. בזמנו בעירק היו  מביאים את הקטניות והכל היה מלוכלך, לא כמו היום שזה מגיע בשקיות ומאוד נקי.

זכור לי כל הזמן איך אמא שלי הייתה אומרת "בינתי שימי לב טוב טוב, כי אם לא השיניים שלך ישברו". אני הייתי מתחילה לצחוק. היא כמובן צדקה כי אם לא הייתי שמה לב, אח"כ כשהיינו אוכלים ולוקחים כפית לפה פתאום היינו מרגישים כאב בשן כי זו הייתה אבן ולא עדשים, וכולם היו מתפקעים מצחוק.

אני זוכרת איך כל השכונה הייתה יודעת מי מכין מה לפי הריח. הריח שהקיצ'רי היה נותן היה מיוחד במינו, היו מריחים אותו ממרחק. זה היה עושה חשק לשכנים כשמוקדם בבוקר היו מריחים את הקיצ'רי של אמא, ואם אישה בהריון הייתה עוברת היו מזמינים אותה להיכנס ולטעום.

היום לא תמיד אני מכינה כי זה לוקח הרבה זמן. אם אחד הילדים מבקש אני מכינה לו במיוחד.