מאגר סיפורי מורשת

קיצור תולדות חיי

נולדתי בישראל לפני קום המדינה. הוריי קורט (יעקב) נולד בווינה שבאוסטריה, נשלח למחנה הריכוז דכאו, הצליח להשתחרר ועלה לארץ לפני שפרצה המלחמה באירופה. אמי, עטקה, נולדה בפולין עלתה לא"י באוניית מעפילים (אטרטו) בשנת 1939 (לפני המלחמה). כל המשפחות שלהם, הסבים, הסבתות וכל הדודים שלי כולם נספו בשואה. אחי שמוליק נולד בשנת 1948. למדתי בבית הספר הממלכתי בכרכור ובבית ספר התיכון בחדרה. הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד במסגרתה הקמנו גרעין שהתגייס לנחל ועבר לקיבוץ עין גב. לאחר השחרור למדתי כלכלה באונברסיטה בירושלים. נשוי לצביה אבא ל 3 ילדים ו – 5 נכדים.

הילדות והנעורים

אמא שלי, עטקה, בליתלכמן, נולדה בעיירה סומפולנו בפולין. בצעירותה הצטרפה לתנועת הנוער הציונית, השומר הצעיר ובשנת 1938 בניגוד להסכמת הוריה, עלתה עם חבריה לארץ. לאחר מסע ארוך באירופה הגיעו לאיטליה ומשם באוניית המעפילים, אטרטו, הגיעה במאי 1939לארץ. היא הגיעה במאי 1939 לארץ לקיבוץ עברון בגליל המערבי. כשפרצה המלחמה היא הרגישה צורך לתמוך במשפחתה והיא עברה למושבה כרכור. עבדה ושלחה כל חודש כסף למשפחתה בפולין. כסף שמעולם לא הגיע ליעדו. כל משפחתה, הסבא והסבתא שלי, שמואל והינדה, אחיה ואחותה, נספו בשואה. אבא שלי גדול בוינה שבאוסטריה.

בשנת 1938 התאחדה אוסטריה עם גרמניה והנאצים שהשתלטו על וינה שלחו את היהודים ובהם אבא שלי למחנה ריכוז, דכאו. בדרך נס הוא הצליח להשתחרר, אזרחותו נשללה, הוא גורש והצליח להגיע לארץ. הוריו, פריץ וארמסטין, שלושת אחיותיו וילדיהן נשארו בוינה. כמעט כולם נספו בשואה. אבי כמעט ולא סיפר לי על חייו בווינה, על משפחתו, ועל השורשים שלו. רק בשנים האחרונות התחלנו בעזרהת הילדים שלנו לנסות ולאתר בארכיונים שונים את ההיסטוריה המשפחתית. מצאנו כי הסבא רבא וסבתא רבתא שלי, אהרון ושרלוט שפילמן הגרו בשנת 1870 ממיקולוב שבצ'כיה לווינה. למשפחה יש היסטוריה ארוכה בצ'כיה.הסבא רבא רבא שלי, איזק ונחמה נולדו בסוף המאה השמונה עשרה במיקולוב. סבתי ארנסטין נולדה בדולני קוניצה שבצ'כיה להוריה יעקב ואנה פריש. הדור שלי, אלה שנולדו בארץ במחצית הראשונה של שנות ה -40, כמעט לכולם לא היה סבא או סבתא.

לאחר שסיימתי את לימודי הכלכלה באונברסיטה שבירושלים, עבדתי באגף התכנון במשרד התחבורה. עמדתי בראש צוות התעופה. בשנתות ה-70 עבר ענף התעופה שינויים רבים שנמשכים עד עצם היום הזה.

הזוית האישית

רונה: סבא תודה שבאת למפגשים!