מאגר סיפורי מורשת

סיפור חיי

שמי ציפורה רייבי, נולדתי בארץ בשנת 1954 במושב אליקים בבית, אם תשאלו למה, אספר לכם מיד…

מכיוון שאמא שלי הייתה מיילדת וכך היא יילדה את עצמה, כי בזמנים ההם לא היו מספיק רכבים בשביל להגיע בזמן לבית החולים.

למדתי במושב אליקים בבית ספר "התקווה" (היום שמו "קשת התקווה") עד כיתה ח'. בחטיבה למדתי בתיכון מקצועי ביוקנעם מושבה, למדתי רק עד כיתה ט' עקב קושי כלכלי של משפחתי נאלצתי לצאת לעבוד כדי לעזור למשפחה. התחלתי בגיל 16 לעבוד במפעל אחד (בקיבוץ) במשך 46 שנים עד גיל 62 ויצאתי לגמלאות.

הורי, דוד ונעמה באו מתימן בעלייה ששמה "מרבד הקסמים". אבא שלי התחתן עם אמא שהיו לה שני ילדים מנישואים קודמים, שמות ילדיה: יוסף ואידה, לארץ הם הגיעו עם שני אחיי הגדולים שנולדו מאבא אחר. בארץ נולדו שאר אחיי והוריי גידלו אותנו כמשפחה אחת…. לא הייתה הפרדה בין האחים מאבא אחר, חיינו בשלום ואהבה גדולה.

בשנים הראשונות הוריי היו במחנה עולים, בתחילה בעין שמר ואחר כך בצמח בטבריה. במחנה עולים בצמח (טבריה) היה בית תינוקות, שם היו משאירים את התינוקות כאשר היו הולכים לעבודה. ביום האחרון שהוריי שהו במחנה, הם חזרו מעבודתם והגיעו לבית התינוקות על מנת לקחת את אחותי שרה… אך חשבנו שהיא לא תחזור לעולם כי הרופאים טענו שהיא מתה. אבא שלי ידע שהם משקרים ודרש מהם את ה"גופה" שלה, הם טענו שהעבירו אותה לבית חולים והיא לא נמצאת. אבא שלי הלך להביא מוט ברזל (רגל של מיטה) וחזר לבית התינוקות ואיים עליהם שאם הם לא מביאים לו עכשיו אותה חיה או מתה, הוא יכה בהם עם מוט הברזל, הרופאים נבהלו ומיד הביאו לו את שרה. כעונש, בית התינוקות לא נתנו לו שום ציוד שהיו צריכים להביא לכל תינוק שיצא מבית התינוקות אבל לאבא שלי זה לא היה חשוב העיקר היה ששרה חזרה אליו.

משם נסעה המשפחה למושב אליקים בשנת 1953…. אחרי שנה נולדתי וגדלתי במושב אליקים.

בשנת  1975 בגיל 21 התחתנתי עם מוטי וביחד עברנו לגור ביקנעם ושם נולדו שתי בנותיי. ילדתי הגדולה נולדה בשנת 1975 ילדתי הקטנה נולדה בשנת 1980. אמי נפטרה במושב אליקים בשנת 2006 ואבא גם במושב אליקים בשנת 2012 שניהם נפטרו בשיבה טובה.

קישור לקובץ התיעוד המלא

הזוית האישית

שירי קרסנר ואביגיל כהן: נהנינו מאוד להוביל ולכתוב סיפור אישי של ציפי. נהנינו ללמד כלים טכנולוגיים.