מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארגנטינה בחודש מאי בשנת 1944. עליתי לארץ לפני 44 שנים בינואר 1969 כהגשמה של חלום אהבת הארץ שהונחל לי על ידי הורי. במסגרת הקשר הרב דורי החלטנו להעלות על הכתב את קורות המשפחה.

לצערי לא זכיתי להכיר את הסבים שלי ולשמוע מהם את סיפור המשפחה אך מהורי כן שמעתי סיפורים אודותיהם. ראשית אספר על הורי, אבי הרמן גרף נולד בשנת  1898 בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית שלימים, לאחר מלחמת העולם הראשונה, חולקה לכמה מדינות, ביניהן פולין. בפולין  גדל אבי. אבי התחנך כמקובל באותם ימים בעיירות מזרח אירופה כילד ב"חדר" וכבוגר ב"ישיבה". בנעוריו נדבק בחיידק הציוני, נפרד מהפאות והשטריימל והתמסר לפעילות למען הקהילה היהודית והרעיון הציוני. הוא הפך לנציג של קק"ל (קרן קיימת לישראל) במחוז מגוריו לובליניץ שבפולין.

החיים בפולין נעשו בעיני אבי חסרי תוחלת אולם הרעיון לעלות לארץ ישראל היה כמעט בלתי אפשרי להגשמה. אבי ניצל את ההזדמנות שניתנה על ידי הברון הירש שהקים ומימן התיישבות יהודית בדרום אמריקה. ובמסגרת אותה תכנית היגר אבי לבדו לארגנטינה בשנת 1928. דאגתו הראשונה הייתה להוציא מפולין את אחיו ואחיותיו ולהביאם לארגנטינה. הוא הצליח להביא שני אחים סיני ואוסקר ושתי אחיות הלנה ופרלה עם בעלה מנחם וביתם טובה.

באותם השנים התפרנס אבי כמוכר סידקית. את הסחורה היה קונה בכלבו של סוחר יהודי מהגר ממרוקו שהיגר לארגנטינה עם כל משפחתו בשנת 1906. אותו יהודי היה סבי דוד אדרי.

אביה של אמי. אמי אסטרלה עבדה בחנותו של אביה, שם הכירה את אבי והחליטו להקים משפחה.נולדו להם שני בנים: אחי הגדול ריקרדו ואני-דוד.

ילדותי בארגנטינה התנהלה בשתי מסגרות במקביל. האחת מסגרת שכונתית מקומית בבית הספר עם חברים ומסגרת שנייה בבית ספר יהודי, תנועות נוער וארגוני נוער יהודי בהם תמיד הייתי פעיל. בבית קיבלנו חינוך יהודי-ציוני וחיינו כמשפחה מורחבת ענפה שנפגשת כל סוף שבוע וחוגגת יחד את כל החגים היהודיים, בעיקר ראש השנה ופסח לפי מיטב המסורת. כל זה גרם לנו  לנו לחלום לעלות לארץ.

אחי ריקרדו עלה לארץ בשנת 1964 והשתקע בקיבוץ יחיעם. אני והורי עלינו לארץ בשנת 1969. לאחר תקופה קצרה באולפן התגייסתי לשירות בצה"ל ושירתתי בחיל התותחנים. עם שחרורי מהצבא התחלתי לעבוד לפרנסתי בענף הבניה והכרתי את אשתי מירה. נולדו לנו שתי בנות. עפרה נולדה בשנת 1972 והייתה תינוקת כשפרצה מלחמת יום-כיפור בה לחמתי בחזית הדרום והייתי מגויס כמו כל עם ישראל יותר מחצי שנה. בשנת 1976 נולדה ביתנו מיכל. הבנות למדו, סיימו תיכון ואוניברסיטה. תמיד שמנו דגש על חיי משפחה. חגגנו את החגים בקרב המשפחה המורחבת. טיילנו המון ברחבי הארץ. אנחנו מאוד אוהבים את נופי ארצנו. וממשיכים עד היום לטייל , לעבוד ולהנות מהמשפחה ומהנכדים.