מאגר סיפורי מורשת

קיבוץ גבעת חיים

קיבוץ גבעת חיים הקים את המחנה בשנת 1932. בתחילת הקיבוץ קבוצת החברים התארגנה ליד חיפה. אחרי שהצטרפו עוד חברים עברו כולם לגבעת חיים והתחילו להקים ענפי חקלאות כדי שיוכלו לקיים את עצמם. בתחילה הם נטעו פרדס ועצי פרי ובהמשך הקימו רפת ולול. חלק מהחברים שלא היתה להם עבודה בקיבוץ עבדו בסלילת כבישים, ייבוש ביצות ועבודות חקלאות בסביבה. אזור חדרה היה ביצות ומחלת הקדחת פגעה בחלק מהחברים וכל נושא הפרנסה והחיים הם היו קשים מאוד . בזכות האמונה בהקמת הישוב היהודי הם החזיקו מעמד למרות הקשיים.

הקיבוץ קיבל עוד חברים שהגיעו מרומניה רוסיה ומצ'כיה והתחילו לנהל חיי חברה ושותפות . נולדו הילדים הראשונים של הקיבוץ והחליטו שהילדים יגורו וישנו בבית ילדים ולא עם ההורים. בלילות היתה תורנות של שומרת לילה ובבוקר המטפלת הייתה באה מקימה את הילדים ונותנת להם לאכול. ההורים הלכו לעבוד ואחר הצהריים באו לקחת את הילדים הבייתה לבילוי במשפחה. בשעה שבע בערב החזירו את הילדים לבית הילדים והמטפלת נתנה להם ארוחת ערב ורחצה אותם . ההורים השכיבו את הילדים סיפרו להם סיפור והלכו הביתה.

גדלנו בבית ילדים ולא גרנו עם ההורים. היינו אצל ההורים מ 16.00 עד 19.00ואחר כך חזרנו לבית הילדים. אני מאוד אהבתי לבוא לבית ילדים ולפגוש את כל הילדים מהקבוצה. יש לי הרבה חוויות טובות משנות ילדותי. בבית הספר היינו לומדים כמה שעות ועובדים בענפי החקלאות של הקיבוץ .עבדנו בקטיף תפוזים, איסוף כותנה ועם בעלי חיים. מחסן הבגדים והמכבסה היו משותפים לילדים והחברים. חדר האוכל היה משותף לכל החברים וארוחת בוקר צהריים וערב אכלו ביחד. אחרי ארוחת ערב היו מתאספים החברים לשיחות על חיי הקיבוץ ותרבות. היו קוראים שירים וסיפורים ורוקדים עד השעות הקטנות של הלילה. ענפי החקלאות אפשרו לקיים את הספקת המזון לקיבוץ ולשווק חלק מהתוצרת למכירה. בכסף שהתקבל מהמכירות קנו בגדים ונעליים לילדים והתחילו לבנות את המבנים הראשונים של הקיבוץ.

באהלים תקופת טרום המבנים בקבוץ

גבעת חיים נקראה ע"ש חיים ארלוזרוב שנרצח בתקופה של טרום המדינה. בשנת 1951 היה פילוג וחלק מהחברים עזבו והקימו קיבוץ חדש. בכל כיתה נשארו מעט מאוד ילדים. המצב החברתי והכלכלי היו קשים מאוד באותה תקופה היה צנע בכל הארץ וכולם היו צריכים להסתדר עם מה שהיה ביכולת הקיבוץ לתת.

אחרי כמה שנים הקיבוץ התאושש מהפילוג, מצב המדינה השתפר. בקיבוץ התחילו לפתח ענפים חדשים לקלוט חברים ובני המשק קיבלו על עצמם את ניהול המשק. הקיבוץ התפתח מאוד והיה לאחד הקיבוצים הגדולים בארץ.

בשנות ה – 90 התחילה עזיבה של צעירים ומשפחות והקיבוץ שוב חיפש דרך לשנות ולהתחדש ברוח הזמן כדי לעצור את העזיבה. הקיבוצים עברו הפרטה שבה כל חבר וכל משפחה אחראיים לפרנסתם. כיום קיבוץ גבעת חיים מאוחד מבוסס ופורח והרבה מאוד משפחות צעירות חוזרות לקיבוץ ומשתלבות בחיי התרבות והחברה.

בברכת הקיבוץ

שנות ילדותי בקיבוץ

אני נולדתי בשנת 1941. כשעדיין לא הייתה מדינה ישראל ותעודת הלידה שלי הוצאה בממשלת פלשתינה. גדלנו בבית ילדים ולא גרנו עם ההורים. במשך היום היינו בגן עשינו טיולים ופעילויות בחוץ. היינו אצל ההורים מ 16.00 עד 19.00 ואחר כך חזרנו לבית הילדים. אני מאוד אהבתי לבוא לבית ילדים ולפגוש את כל הילדים מהקבוצה. יש לי הרבה חוויות טובות משנות ילדותי.

תעודת הלידה שלי ממשלת פלשתינה

לבית הספר הלכנו כל הקבוצה. היינו לומדים כמה שעות ועובדים בענפי  החקלאות של הקיבוץ. עבדנו בקטיף תפוזים, איסוף כותנה ועם בעלי חיים.

בתיכון למדנו בקיבוץ והתחלנו פעילות של תנועת נוער. מאוד אהבתי את הפעילות של התנועה. היינו לומדים כל יום מ 7 בבוקר עד 12 ואוכלים בחדר האוכל של הקיבוץ. בצהרים היינו הולכים לעבוד שעתיים כל אחד במקום שאמרו לו. אני עבדתי בפעוטון שהיו בו 4 ילדים בני 3 כשסיימנו את בית הספר יצאנו כל הכיתה 20 נערים ונערות לקיבוץ "ספר", יד חנה (שנמצא ליד טול כרם). השתלבנו בענפי המשק הקטן. אני הייתי חובשת ואחראית על המרפאה ובשעות הפנויות עזרתי במחסן הבגדים. בתום השנה ביד חנה כולם התגייסו לצבא ואני נשארתי עוד שנתיים ביד חנה ושימשתי כחובשת.

בשנת 1963 התחתנתי עם בן זוגי שהיינו חברים מגיל 16. במשך השנים נולדו לנו 4 ילדים שגדלו והתחנכו בקיבוץ. אני עבדתי במזכירות הקיבוץ, אחר כך במפעל פריגת. בעלי עבד בפריגת מגיל 16 במחלקה הטכנית. אחרי הצבא הוא יצא ללמוד בטכניון וחזר לעבוד במפעל. בשנת 1973 כשפרצה מלחמת יום כיפור הוא גוייס לצבא כמו כולם ונילחם עם הצנחנים על אדמת מצרים. במלחמה הקשה הזו הוא נהרג.

הבן הרביעי שלנו נולד 4 חודשים אחרי המלחמה. גידלתי את הילדים לבד בקיבוץ ואחרי 15 שנה פגשתי את בן זוגי שאיתו עזבתי את הקיבוץ. עברנו לחיפה בשנת 1990 והתחלנו את החיים מהתחלה. עבדנו עד היציאה לפנסיה, אני במשרד אדריכלים גדול ובן זוגי כמנהל מחסן עצים גדול בצפון. הבנים שלי (3 בנים ובת ) עזבו את הקיבוץ אחרינו והקימו משפחות.

הזוית האישית

רעיה מנור מספרת לאנה על קיבוץ גבעת חיים.