מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחיפה בחודש יוני 1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, ביום בו הודיע צ'רצ'יל בפרלמנט הבריטי על הצלת צבא בריטניה בפינוי דנקרק (צרפת).

שנות המלחמה היו שנים קשות, ארץ ישראל הייתה תחת מנדט בריטי, ולפי מקורות בהיסטוריה הארץ עמדה לפני כיבושה על ידי הנאצים. למרבה המזל הנאצים הובסו בצפון אפריקה והיישוב העברי בארץ ניצל מהשמדה.

מובן שאת השנים הנ"ל אינני זוכר וזיכרונותיי הראשונים הם בערך מגיל 4. משפחתי התגוררה ב-"הדר הכרמל", ברחוב השילוח מספר 5. את חינוכי הראשון ספגתי בגן שרה. הגן שכן בערך מול ביתנו והתחנכו בו הילדים מהרחוב. גרנו בבית משותף (בעלי הבית היו משפחת צ'חנובר, אשר בעתיד בנם אריק זכה בפרס נובל), גרנו בדירה שכורה, שהייתה חדר מתוך 3 חדרים ובכל חדר התגוררה משפחה אחרת. החדר שימש כחדר שינה, סלון וחדר אוכל עם פינה קטנה ששימשה כמטבח. חדר האמבטיה והשירותים היו משותפים לשלוש המשפחות שחלקו בדירה.

אבי, רוב הזמן, היה עובד יומי אשר בקושי השיג עבודה. לקראת סוף המלחמה, בשנת 1944, אבי זכה סוף כך סוף בעבודה קבועה בבית החרושת למלט "נשר", בעיירה נשר הסמוכה לחיפה. עם סיום מלחמת העולם ה-2 השתפר במעט מצבה הכלכלי של המשפחה, אבל זה היה מצבן של רוב המשפחות.

בינתיים, בארץ ישראל, היה מצב מאוד מתוח (טרום הקמת המדינה). ארגוני ההתנגדות לשלטון הבריטי געשו, הפגנות נגד השלטון היו עניין כמעט יומי, אבי ז"ל היה פעיל בהפגנות ולא פעם חזר מוכה מהן. השלטון הבריטי, אשר עינו הייתה צרה בהקמת מדינה עצמאית ליהודים, הטיל גזרות קשות על עליית שארית הפלטה מהתופת האירופאית ולארץ ישראל באותה תקופה הגיעו -בעלייה בלתי לגלית – מעפילים רבים. היישוב היהודי התכונן להקמת מדינה עצמאית. הייתי אז בן 8 ובהכרזת המדינה לקחתי חלק בשמחה הכללית שירדה על העם.

מיד אחרי קום המדינה פרצה מלחמת השחרור אשר הפילה קורבנות רבים בעם. הנוער רכש כבוד לצבא שנלחם בגבורה על עצמאות המדינה והתחנך ברוח ההתנדבות. בהיותי בן 10 הצטרפתי לתנועת הצופים ובגיל 11 עברנו דירה לשיכון הוותיקים בקריית אליעזר. נרשמתי לבית הספר העממי בת גלים ושם גיליתי את נפלאות הים. בכל רגע פנוי היינו מבלים בחוף הים או בתוך המים. הצטרפתי גם לאגודת יורדי הים זבולון ולמדתי שייט. נהנינו מאוד להפליג בסירות מפרש, שם גם הוצב עתידי. בהיותי בן 14, עברתי בהצלחה את בחינות המיון לבית הספר לקציני ים בעכו, במטרה למצוא את עתידי כיורד ים. בית הספר היה בתנאי פנימייה, בו למדנו לימודים עיוניים לתעודת הבגרות, לימודי מקצוע (אני בחרתי במחלקת מכונות), וכן היה חינוך טרום צבאי שכלל הכנה לגיוס לצבא. בחופשות היינו מצורפים לאניות חיל הים, כך שהחופש הגדול היה בעיקרו הפלגות.

בשנת 1958 סיימתי את לימודיי בבית הספר לקציני ים והצטרפתי להפלגת האנייה תמר לאירופה ובחזרה לישראל.

בתום המפגש הראשון, שהיה מאוד מרגש, פגשתי את דודי מיכאל אשר ניצל מהשואה. פגישתנו הייתה מאוד מרגשת ובמשך השנים המשכנו לשמור על קשר משפחתי (הוא אגב הניצול היחידי ממשפחת אבי).

כל המחזור התגייס לצבא. נשלחנו ישירות לקורס קצינים בסיסי ובסיומו קיבלנו סיכת המ"מ והמשכנו בהשתלמות חיילית בקורס חובלים של חיל הים, אשר בסיומו הוצבתי בפלגה 914 היא פלגת ספינות הטורפדו. במשך השירות השתתפתי בפעולות שונות. בתום שירותי השתחררתי בדרגת סגן בשנת 1960 והצטרפתי לצי הסוחר. 9 שנים שירתי על אניות שונות ובשנת 1969 ירדתי מהים. 3 שנים שירתי כמכונאי ראשי. באותה שנה התחתנתי עם נירה אשתי ויצאנו יחד בשליחות של חברת ספנות שנקראת "החברה הימית להובלת פרי לנורבגיה", בה שימשתי כמפקח על בניית אניות קירור.

נירה אשתי עבדה כמזכירתו של שגריר ישראל בנורבגיה. אחרי 3 שנים בנורבגיה, בה נולדה בתנו הבכורה איריס, חזרנו ארצה לתקופה של כשנה. בתקופה זו שימשתי כמנכ"ל חברה לתיקון אניות באשדוד, חברת גל-ים. בשנת 1973 יצאנו בשליחות חברת האחים עופר ללונדון, בה שימשתי כמפקח בכיר ועסקתי בפיקוח על בניית אניות והפעלת אניות. כעבור 3 שנים חזרנו לישראל ואני המשכתי בתפקידי, בערך באותה מתכונת. בשנת 1980 פרשתי מחברה זו ופתחתי את חברת "שער ים ניהול וספנות". עד שנת 2007 שימשתי כמנכ"ל החברה והיום אני פנסיונר.

כיום יש לי 7 נכדים, 4 בנים ו-3 בנות, ושלוש ילדות הנשואות באושר.

הזוית האישית

אהוד: מאוד נהניתי לבלות זמן איכות עם סבא, שהגיע באופן קבוע למפגשים. הייתי שותף לדיונים שהתעוררו במפגשים והרגשתי שסבא היה גאה בי.

נתי ים: הגעתי באופן קבוע למפגשים מחיפה כדי לבלות עם אהוד, הנכד שלי. נהניתי לראות כיצד הוא מתבטא בעברית גבוהה ונהניתי מהלמידה המשותפת במפגשים.