מאגר סיפורי מורשת

ימי העלייה הראשונים שלי

נולדתי בבגדד בשנת 1934. אבי יוסף ואמי רוזה. אנחנו 4 אחים ו4 אחיות.  אני הילד השביעי במשפחה.

קיבלתי את תעודת הבגרות שלי בגיל 16 וחצי, בשנת 1950. בספטמבר אותה שנה עלינו ארצה – ההורים 2 אחים ו2 אחיות.

בבגדד קמה תנועת החלוץ על ידי שליחים שהגיעו מישראל וזאת לאחר מאורעות הפרהוד (שבו נרצחו 180 יהודים על ידי אספסוף ברשותו של ראש ממשלה נאצי). תנועת החלוץ, הכשירה כמה בחורים ובחורות להפעלת נשק. אחי ואחותי שהיו חברים בתנועה, דאגו שיהיה בחדר האורחים סליק ובו הטמינו נשק ובגינה הסתירו ארגזי תחמושת. הוריי לא ידעו על כך. בימים אלו התנועה פעלה בסתר בכדי להגן במצבי סיכון על היהודים. במיוחד לאחר שנת 1948 כאשר הכריזו על הקמת המדינה. אני הצטרפתי לתנועת החלוץ, בשנת 1950, שנה לפני העלייה לארץ, כדי ללימוד את השפה העברית. נהגנו ללמוד בקבוצות בבתי המשפחות היהודיות בבגדד.

סיפור מיוחד על העלייה לארץ

הסיפור: עלינו לארץ יומיים לפני יום כיפור. הגענו ללוד במטוס שהביא אותנו דרך קפריסין. העבירו אותנו בלילה במשאית פתוחה למחנה בית ליד. המשרדים היו סגורים, לא היה מי שיקבל אותנו. נאמר לנו שעלינו לחפש אוהל. מצאנו אוהל שאפשר לשבת בו ולנוח. כאשר הוריי התיישבו הופיעו בחול עקרבים רבים. כמובן ברחנו מהאוהל, והופרדנו ללון  אצל כמה משפחות שאירחו אותנו . אני נשארתי לשמור על הציוד.

אספתי את ששת מיטות הברזל, עליהם הנחתי את המזוודות ועליהם הנחתי מזרנים, כל זה כי פחדנו שיגנבו את המזוודות. ישנתי לבד מעל כל המיטות על המזוודות והמזרנים. בלילה התחיל לרדת גשם –  לי לא היה לאן לברוח. במשך הזמן קיבלנו אוהל מסודר באוהל הזה סידרנו את המיטות. מקלחות לא היו, הינו מתקלחים בתוך גיגיות. על אף הקשיים הרבים שהיו לנו כשעזבנו בית גדול עם גינה ועברנו לגור באוהל. אבא שלי תמיד היה אופטימי והסתכל קדימה בתקווה ולא הפסיק להאמין.

המורשת הזו עברה אלי ואני העברתי אותה לילדים וגם לנכדים.

הזוית האישית

אריאל וטליה: למדתי מהסיפור שסבא שלי הוא אמיץ וחכם שלא פחד לישון בגשם בכדי לשמור על המזוודות והציוד וחכם כי הוא גמר בגרות כבר בגיל 16 וחצי!

סבא אברהם: אבא שלי תמיד היה אופטימי והסתכל קדימה בתקווה ולא הפסיק להאמין. המורשת הזו עברה אלי ואני העברתי אותה לילדים וגם לנכדים.

מאד נהנינו מהחוויה המשותפת.