מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המוטיב החזק בבית של סבא הוא המסורת

סער וסבא מרקי במפגש בבית הספר.
סבא בילדותו.
מילדות עד בגרות

סבא שלי נולד באלכסנדריה שבמצרים, עיר נמל עם חוף ים וטיילת "הקורניש" משגעים. סבא שלי נולד בתאריך 15 לינואר 1948. ארבעה חודשים לפני ההכרזה על קום המדינה בתאריך 14 למאי 1948.

ההורים של סבא שלי היו קלמי חיון ונסים אסרף. אימא של סבא שלי עוד בהיותה בהריון טיילה בטיילת ושמעה אימא אחת קוראת לבן שלה "מרקי מרקי" וככה נתקבע השם של סבא שלי, מרקי. באותם זמנים במצרים ובכלל בעולם הערבי הייתה תמותה רבה של תינוקות וגם להורים של סבא שלי נולדו עוד 3 ילדים שמתו בלידה או מיד אחרי זה. גם סבא שלי בגיל מספר חודשים כמעט ומת בגלל מזון לקוי כנראה הרעלה ורגישות לפול.

סבא מספר על העלייה ממצרים לישראל

"אחרי מלחמת העצמאות שהחלה במאי 1948 המצרים עשו כל מיני פעולות נגד הקהילה היהודית מה שגרם להורים של סבא שלי להחליט לעלות ארצה מה שמביא את סבא שלי ארצה בגיל שנה. כשהגיעו העולים וסבא שלי בתוכם בשנת 1949 שיכנו אותם במעברה בעתלית ואחר כך במחנה ישראל, תחילה באוהלים ואחר כך בפחונים.

זיכרונות וסיפורי ילדות של סבא מרדכי

"בגיל 3 עברנו לדירה קטנה של 30 מטר מרובע בקריית ים. יש זיכרונות רבים מתקופה זו, בעיקר: מחסור גדול באוכל. תקופת הצנע – תקצוב של אוכל לפי תלושים, כאשר סבא שלי באירוע מסוים מאבד את פנקס התלושים מה שהפך לאירוע קשה. באותם זמנים מקרר היה ארגז סגור שהיה צריך לשים בתוכו בלוק של קרח וכילד סבא שלי היה צריך ללכת לקנות ולהביא את בלוק הקרח מבית החרושת השכונתי לקרח מה שכבר לא קיים היום. באותה תקופה כל התקציב המשפחתי הופנה לאוכל והבידור היחיד שהיה בהישג יד וחינם היה הים שלמזלו של סבא שלי הוא היה גר ממש במרחק הליכה מהים וזה היה כיף גדול.

בתקופה כזאת של מחסור באוכל ותוך כדי עוינות בין ישראל למצרים, אח של סבא רבא שלי ששמו היה איזאק, שעדיין היה במצרים, מגיע אלינו לביקור בחשאי דרך קפריסין. מה שאני זוכר בעיקר מהביקור זה שהוא הביא לנו ארגז מלא תפוחי עץ כאשר המזון העיקרי היה לחם וחמאה מאמריקה. סבא שלי הפך למלך השכונה".

סבא שלי זוכר את ימי העצמאות הראשונים במדינה כאשר כל הילדים הקטנים לבשו חולצות לבנות ונופפו בדגלים ונשיא המדינה שהיה חיים ויצמן היה כל כך נערץ שהוא נתפס בעיני הילד, סבא שלי, כמו אלוהים.

בגיל 4 בערך סבא שלי רץ בבוקר לגן בכביש מאוד צר ופתאום הוא נדרס על ידי משאית שעלתה על רגליו. מזעיקים את אימא שלו ועכשיו פאניקה! איך להגיע לבית חולים כשיש רק בחיפה ואין דבר כזה אמבולנס ולאף אחד כמעט אין מכונית פרטית. במזל היה להם שכן שהיה לו "אופנוע עם סירה" והוא לקח אותם לבית חולים. בבית החולים בדקו, יצקו מים קרים על הרגליים ויאללה הביתה.

בקריית ים נוסעים כל שבת לים. איך? סבא שלי ואחותו מוסעים על אופניים, סבא שלי על הראמה ואחותו על ה"סבל". ברגע מסוים סבא שלי הילד דוחף רגל בין ה"סיכים" של הגלגל הקדמי ושלושתם מתהפכים. נדרשו שלושה גברים כדי לשחרר את הרגל של סבא שלי. הופתעתי שכששאלתי את סבא שלי אם כעסו עליו התשובה הייתה לא. זה בטח אומר משהו על המנטליות של סבא רבא, נסים.

בגיל 6 סבא שלי עובר לקריית מוצקין. בשנת 1954 עוברת ספינה של חיל הים בתעלת סואץ, נעצרת, אנשיה עוברים עינויים בשבי כאשר אחד מהם הוא אבא של ילד בכיתה של סבא שלי. כעבור כמה זמן הם משוחררים והמורה לוקחת את כל הכיתה במצעד רגלי עם דגל ישראל בראש לבקר את אותו אבא שחזר מהשבי כאות הוקרה וגבורה.

זכרונות מתקופת הנעורים של סבא

כעת נתייחס לתקופה של בית הספר היסודי כלומר א' עד ח', אז למדו 8 שנים ביסודי ולא הייתה חטיבה ומדובר בשנים 54' -61'. בתקופה הזאת היו מעט אירועים יוצאי דופן לציון אבל לא מעט תופעות שמאפיינות את התקופה ואותם נציין להלן.

סבא שלי היה הולך לבית הספר מרחק של קילומטר וחצי לבד, אבל עם חברים. לא הייתה בעיה גדולה כי לא היו המון מכוניות. היו בבית הספר הרבה יותר מורים גברים, וחלקם נטו אפילו להרביץ או להכות ילדים שהפריעו אם זה בסרגל או באגרוף. מודעות ההורים הייתה מאוד נמוכה, ההורים של סבא שלי היו פוגשים את המורה רק ביום הורים כי צריך לזכור שאפילו טלפון קווי לא היה לרוב האנשים.

הצורך לחסוך הכתיב תופעות שלא קיימות היום, כמעט למשל: בגדים ונעליים עברו מילד גדול לילד קטן, לא זורקים שום דבר, ולכן כמעט שרק הבכור זוכה לבגדים חדשים. נעליים היו מעור וכדי שיחזיק מעמד יותר שנים היו דופקים רצועות פלדה בסוליות וכעבור שנה שנתיים היו חותכים את החלק הקדמי כדי שהרגל תגדל החוצה והנעל תשמש לעוד שנה שנתיים.

מסורת במשפחה

בכל תקופת הילדות עד בערך 1963 היה מוטיב מאוד חזק בבית של סבא שלי והוא: מסורת, להבדיל מדת. בסך הכל הסבא רבא שלי היה בן אדם דתי – מסורתי. מה שאומר שהדת אצלו לא היה ערך קיצוני ומה שהיה חשוב לו זה שהחיים יהיו נעימים, יפים ומהנים וזה היה התפקיד של המסורת בחיים שלנו, כל הקשר לדת נעשה מתוך כוונה והרגשה של גיבוש משפחתי, של להיות ביחד. איפה שהדת הציגה דרישות מנוגדות אז הסבא רבא שלי פסח עליהם, דוגמא: בשנות החמישים אמרנו שהדבר הכמעט יחיד שהיה אפשר להנות ממנו היה לנסוע לים בשבת וזה מנוגד לדת אבל עשינו את זה כל שבת.

הזוית האישית

סבא מרדכי מספר לנכדו סער את זכרונות ילדותו ונעוריו.

מילון

צנע
תקופה בה היו חסרים מוצרים בסיסים בראשיתה של המדינה.

מסורת
המסורת היהודית היא מערכת של תרבות – מנהגים, טקסים, דעות ואמונות, ערכים וכללי התנהגות שנמסרו מדור לדור ביהדות.

ציטוטים

”ימי העצמאות הראשונים במדינה כאשר הילדים הקטנים לבשו חולצות לבנות ונופפו בדגלים. “

”נשיא המדינה, היה כל כך נערץ כמו אלוהים.“

הקשר הרב דורי