מאגר סיפורי מורשת

מתילדה בילו למשפחת אקוקה ואוזמו.

המשפחה

משפחת אבי:

• סבא רבא שלמה אקוקה, סבתא רבא (בכורה) שרה.
• סבא יוסף אקוקה.
• סבא רבא מתתיה מתתיהו ראובן סבתא רבא אלגרה.
• סבתא רוזינה אקוקה לבית מתתיה.

משפחת אימי

• סבא רבא שלמה אוזמו, סבתא רבא דיאמנטינה.
• סבא רבא משה (קיים) חיים סבתא רבא רוזינה
• סבתא מתילדה אוזמו לבית חיים .
• אבי שלמה אקוקה בן יוסף ורוזינה.
• אימי רוזינה אוזמו בת יעקב ומתילדה.

משפחת אקוקה

לאחר גירוש ספרד היגרה המשפחה למרוקו. במרוקו עסקה המשפחה בצורפות בסחר באבני חן, והיו ברשותם גם תחנת קמח. סבא רבא שלמה אקוקה הגיע לירושלים ושם נישא  לסבתא רבא בכורה שרה. בשנת 1881 הם היגרו לאלכסנדריה שבמצרים. שם נולדו להם: טונה, אסלן, אליהו, פלורה ויוסף שהוא סבי.

סבתא רוזינה חיים וסבא יוסף אקוקה

משפחת מתתיה מתתיהו

לאחר גירוש ספרד נדדו משפחת מתתיה לטרייסה ומשם גורשו בשנת 1505 והיגרו לפוליה ובשנת 1450 הם היגרו לקורפו. בקורפו נישא הסבא רבא ראובן מתתיה  לסבתא רבא אלגרה ונולדו להם: אנטה, מרקו, ליאון ורוזינה שהיא סבתי. בשנת 1901  גורשו היהודים מקורפו ומשפחת מתתיה היגרה סבתא רבתא אלגרה מתתיה לאלכסנדריה שבמצרים לאלכסנדריה שם נישאה הסבתא רוזינה מתתיה  לסבא יוסף אקוקה  ונולדו להם: אדלה, פורטון, שלמה (שהוא אבי), רחמים, בינו ראובן, אלגרה, פלורה, ושאול.

סבתא רבא אלגרה

משפחת אימי אוזמו וחיים

משפחת אוזמו לאחר גירוש ספרד הגיעו לטרייסטה שבאיטליה לעיר אוזימו. מכאן בא שם המשפחה אוזמו. משם היגרו לפוליה ובשנת 1450 היגרו לקורפו. לסבא רבא אוזמו שלמה וסבתא רבא דיאמנטינה נולדו 10 בנים ובת אינני יודעת מה היו שמותיהם. בשנת 1901 גורשו יהודי קורפו והורשו לקחת עמם רק מזוודה אחת. שמונה מאחיו של סבי יעקב והאחות נשארו בקורפו.

הקדשה שכתב סבא יעקב אוזמו  

סבא יעקב אוזמו  

סבתא מתילדה חיים

בשנת 1944 לקראת סוף מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בקורפו 2000 נפש. 1800 מהם נעקרו מבתיהם והועברו בדרך לא דרך אל מחנה המוות אושוויץ בירקנאו בפולין. באחת נתלשו מבתיהם כשהם מותירים מאחוריהם עבר מפואר והושמדו עם הגעתם למחנות. ביניהם היו שמונת אחיו והאחות של סבי יעקב אוזמו ביחד עם משפחותיהם. איש מהם לא חזר  הסיפור נודע לי מפיה של אימי.

משפחת חיים

לסבא רבא משה חיים ולסבתא רבא רוזינה נולדו: ציפורה, רקלינה, פורטו, אברהם, שלום וסבתי מתילדה שאני קרואה על שמה. לסבתא מתילדה וסבא יעקב נולדו: שלמה, משה, אברהם, מתתיהו דיאמנטינה ורוזינה שהיא אימי.

בשנת 1937 נישאו הורי שלמה אקוקה ואמי רוזה אוזמו באלכסנדריה שבקהיר. בשנת 1947 עלתה משפחתנו לפלשתינה בעליה בלתי לגלית. המשפחה כללה את אבי שלמה אקוקה אימי רוזינה אקוקה לבית אוזמו,  והילדים מתילדה יוסף ורבקה. ובשנת 1948 נולד יעקב. בפלשתינה  היה שלטון בריטי שהיה פרו ערבי מובהק ועוין ליהודים.

למרות הקשיים הכרוכים בעליית יהודים לפלשתינה ולמרות שאבי ידע שגורלנו עלול להיות גירושנו מהארץ. בכל זאת  החליט אבי לעשות את הצעד הנועז להשאיר מאחור את חיי הרווחה   והביטחון, ובעיקר את המשפחה האוהבת והתומכת את השקט והשלווה את חיי הנוחות והמותרות שכל כך אהב, ולעלות בעליה בלתי  לגלית לפלשתינה אל הבלתי נודע.

בכ"ט בנובמבר 1947הכריז האו"ם על חלוקתה של ארץ ישראל בין הערבים והיהודים והקמת בית לאומי לעם היהודי במדינת ישראל ההצבעה הסתיימה ברוב מוחלט לטובתנו את השידור ההיסטורי והמורט עצבים הקשבנו אבי יוסי ואני בכיכר המושבות בתל אביב.

ב-8.12.1947 בשעה 19.00החלה המתקפה על השכונה. מאות לוחמים ערביים יחד עם תושבי סלמה הסתערו על שכונת בית  יעקב. בקריאות נדבח אל יהוד. בזזו ושרפו את בתי השכונה. ההגנה השיבה אש אך נתקלה בקשיים בעקבות מעצורים בסטנים ותקלות במרבית הרימונים עקב נזקים שנגרמו לכלי הנשק בזמן אחסונם בסליקים. בעקבות כך הוכרזה נסיגה מסודרת של הכוחות. למזלנו הרב הערבים לא ניצלו את מנוסת הלוחמים והחלו בשוד וביזת בתי היהודים. תוך זמן קצר הגיעה תגבורת והחלה מתקפת נגד. חלק מהתגבורת הופנו לסתימתה הפרצות בבית יעקב.

אחד מאנשי התגבורת נער בן 16 עזרה צפניה שמו קלט את סיסמת הערבים באותו לילה "ערב אל ערב" ומשך בעורמה את הלוחמים הערבים לכיוונו תוך הטעיתם. כשהערבים היו מגיעים לטווח קרוב היה מחסל אותם בזריקת רימון. חלק אחר של התגבורת שהיה מצויד במקלעי ברן החלו להסתער על הבוזזים הערבים שנראו היטב לאור הלהבות של הלפידים והבתים הבוערים וירו בהם מטווח קרוב. הערבים שניסו לסגת נפגעו מאש מקלעי הברן. הקרב ניטש עד לשעה 22.00 והסתיים בתבוסה ערבית. כל הלילה עמלו השוטרים  והסהר האדום באיסוף ההרוגים והפצועים מקרב הערבים.

מהיהודים היו 2 הרוגים. אך הנזקים לרכוש היו ניכרים. 32 בתים נשרפו ו- 60 משפחות נשארו ללא קורת גג וביניהם משפחתי. ביתנו נשרף על כל תכולתו. הורי הביאו עמם 3 שטיחים פרסיים שהיו לנו במצרים. שישמשו אותנו למכירה במידה שנזדקק לכסף לא נותר מהם זכר הדבר היחיד שנותר מביתנו זה מפצח אגוזים.