מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי של גיל עם סבא דב בבית ספר קורצאק קריית מוצקין

בית ההורים

שמי דב כץ נולדתי בשנת 1951 בבית חולים בחיפה אשר בזמנו היה שם  בית חולים מיוחד ללידות, לאמא בשם דבורה ולאבא בשם חיים. הורי הגיעו לארץ לאחר השואה באירופה במסגרת עלית הנוער לילדים יהודים בודדים ולאחר מסע תלאות ארוך ברחבי רוסיה. בשנת 1940 כאשר אמי היתה בת 5 ואבי בן 8 נכנסו הגרמנים לפולניה והתחילו את השואה במדינה זו, המשפחות של הורי החליטו לברוח לכוון רוסיה מתוך מחשבה לא להתרחק ממקום מגוריהם ולחזור הביתה לאחר המלחמה, אך דבר זה לא עמד במבחן המציאות, ככל שהמצב ברוסיה נהיה יותר גרוע כתוצאה מהמלחמה והיה מחסור באוכל נאלצו המשפחות לנדוד מזרחה לכוון סיביר ומאוחר יותר דרומה לכיוון הגבול עם סין. המסע הזה נמשך כ-5 שנים עד שנת 1945 סיום המלחמה במשך המסע נפטרו הסבים והסבתא מצד אבי.

משפחת אבי כלל באותה תקופה 7 אחים בוגרים יותר אשר דאגו לקיומו ולאמי נשארו אמא ואח קטן. במסגרת הפעילות של התנועה הציונית חיפשו את הילדים האלו וארגנו אותם במסגרת עלית הנוער היהודי לארץ ישראל.

שמי דב על שם סבי אבי נולדתי בחיפה בינקותי גרתי בעיר התחתית, היום הכתובת רחוב המגינים 1. זו הייתה שכונה שננטשה ע"י תושביו הערבים אשר ברחו בעקבות ההבטחה של ההנהגה הערבית כי ישובו תוך מספר  ימים בחזרה. בדירה הראשונה היו 3 חדרים כאשר בחדר אחד גרו סבי וסבתתי, בחדר השני גרו הורי ואני החדר השלישי  שימש כחדר אירוח וחדר אוכל. בכניסה היה מקום קטן אשר הסבו אותו לפינת בישול המקרר היה בחדר האורחים (אגב מקרר אשר פעל בקרח) והבישול היה על פתיליות נפט. המקלחת והשרותים היו משוטפים  למספר שכנים אשר התגוררו בחדרים הסמוכים.

בגיל 3 עברנו לדירה אחרת אשר היה בקרבת מקום לדירה הקודמת. זו היתה דירה אחת בעלת 5 חדרים וכל משפחה קיבלה חדר אחד למגורים כל שאר השרותים כגון המטבח המקלחות והשרותים היו משותפים, הבית האחרון אשר עברנו בשכונה זו היה ברחוב שבי ציון 1. הבית הזה כבר היה בעל 3 חדרים אשר כולם היו שיכים לנו, המטבח היה פרטי המקלחת והשרותים פרטיים.

בבית זה היה אפשרות לעלות לגג. בגג גרה משפחה וילד בן גילי אשר התחברנו מאד, הבית שלהם היה קטן אבל שטח הגג היה ענק ושימש אותנו כמגרש משחקים (בימינו לדירה כזו קוראים פנטאוז), אבל אז זה היה הבית על הגג. בבנין זה היה פיר מעלית לא היתה מעלית מכיון שכנראה נלקחה לאן שהוא.הפיר היה מורכב מריבועי מתכת ובתוכם זכוכית. מכיון שהזכוכיות היו שבורות נוצר כמעין סולם ואנחנו הילדים הינו מטפסים הביתה דרך הפיר דבר אשר היה מסוכן מאד מאד, אבל אנחנו בתור ילדים לא הבנו את זה ובשבילנו זה היה משחק. הורים היו טרודים בפרנסה ולא ידעו את מה שאנחנו עשינו.

כאמור מקום נוסף למשחקים היה על הגג שם שיחקנו במשחקי הילדות המוכרים תופסת על שלל צורותיה, מחבואים, קלס וקפיצה בחבל.

הבית האחרון אשר הורי עברו היה ברחוב החשמל בחיפה. זה כבר היה בית מודרני בבניה חדשה למרות שהיו לא רק 2 חדרים והרבה מרפסות שרות אבי הפך את מרפסות השרות לחדרים וכך הפכה הדירה לדירת 4 חדרים. להורים היה חדר שינה משלהם אני ישנתי בחדר שעבר שינו ואחי ישן בסלון. במשך היום היה חדר המגורים (סלון) ובלילה היה הופך לחדר שינה נוסף. כאשר הגיעו אורחים הינו יושנים ביחד עד שהאורחים הלכו.

כפי שכבר כתבתי שם אמי דבורה ושם אבי זוסיה. לאחר פטירתו של אבי, אמי התחתנה בשנית עם אחיו התאום ולמעשה זה האב שגידל אותי מגיל שנתיים. אבי עסק בבניין ואמי הייתה עקרת בית.

זיכרונות ילדות

בית הספר היסודי הראשון אשר למדתי היה בית הספר מעלות הנבאים, אשר כולו היה מאוכלס בילדי הורים פליטי השואה אשר הגיעו לחיפה לאחר השואה. היו שם ילדים מכל התפוצות המזרח אירופאיות למרות שאנחנו הילדים ההינו  דוברי עברית ההורים בדרך כלל לא דיברו את השפה ותפקיד הילדים היה לתרגם את השיחה עם המורה.

תכנית הלימודים בתקופה היא דאי דומה לתכנית הלימודים העכשוית אך באמצעים דלים בהרבה. ציוד כתיבה בסיסי עפרון ומחברת עברית מחברת שורות וחשבון מחברת משובצת עטיפת המחברת בצבע חום ללא קישוטים. בבית הספר העממי היו לומדים 8 שנים מכתה א עד כתה ח ומשם המשיכו לבית ספר תיכון.

בכיתה ד' עברו הורי לשכונה חדשה ואז עברתי לבית ספר קישון, אשר היה בית ספר שכונתי אליו הלכתי  דרך נוה שאנן, יש לצין כי בית הספר הזה לא היה מין המשובחים בעיר חיפה אך החברים היו מצוינים. בגמר כתה ז' היה נערך מבחן ארצי לכל התלמידים בישראל ושמו היה "סקר" והיה אישי לכל תלמיד וגם היה חלק מתנאי הקבלה לבית ספר תיכון.

בדרך כלל בביה"ס העממי המשמעת לא היתה חזקה מידי אך היה כבוד רב למורים. הפניה למורים היתה רק דרך שם התואר "המורה". העונשים המקובלים באותה תקופה היו להעתיק פסוקים מהתנך. לרשום מאות פעמים משפט מסוים. לעמוד בפינה עד סיום השעור או לצאת החוצה למשך הטיול. בבית הספר העממי לא היתה תלבושת אחידה אך מכיוון שלהורים לא היה שפע של כסף רוב הילדים הלכו בבגדים דומים אשר נקנו באותם חנויות.

דבר אשר מאד אהבנו היו הטיולים השנתיים פעם בשנה הינו יוצאים למקומות שונים בארץ והשמחה הייתה רבה מכיון שבתקופתי לא היה להורים מכונית והטיולים לא היו מצרך מצוי ולכן לטיולים השנתיים הייתה משמעות גדולה עבורינו. המקצוע האהוב אלי היה חשבון למרות שלא היה לי הציון הגבוה ביותר במקצוע זה. בנוסף אהבתי את המקצוע היסטוריה.

בבית הספר היה חדר אוכל ובו היתה מבשלת ועוזרת אשר היו מבשלות ארוחת צהרים לילדים נזקקים ולילדים אשר ההורים שילמו עבור המזון. כיוון שאמי לא עבדה לא רשמו אותי לאכול בחדר האוכל, אבל היה בבית הספר מקצוע לימוד אשר נקרא תזונה בו לימדו את אבות המזון ויטמינים וכדומה. חלק מהילדים היו מגויסים למטבח כדאי לעזור בהכנת האוכל ובתמורה קיבלנו ארוחת צהרים. המאכל אהוב היה כמו היום שניצל וציפס שאמה היתה מכינה לעיתים קרובות. כמו כן תוספת של פירה. אמי גם נהגה להכין מיץ סלק שזו הייתה השתיה של ארוחת צהרים.

בזמנו הבחירה בבתי הספר התיכונים היתה בין בית ספר מקצועי לבית ספר עיוני כאשר בית הספר המקצועי היה מלמד מקצוע ובגרות, ובתי ספר העיונים היו מלמדים לבגרות. החלוקה היתה שרוב הבנים הלכו לבית הספר המקצועי והבנות ומעוט הבנים הלכו לבית הספר העיוני.

בבית הספר התיכונים המשמעת היתה חזקה מאד. פחדנו מהמורים והמנהל הפניה למורים היתה במילה מר או גברת וכמובן בשעור בדרך כלל היה שקט מוחלט. המורים אף פעם לא השתמשו באלימות אך ההורים במצוות המורים לא חסכו מאיתנו את נחת זרוע.

 סבתא עטרה

בשנות העשרים לחיי הייתי כבר נשוי לסבתא עטרה, הינו נוהגים לרקוד רקודי זוגות לצלילי שירים מה שנקרא היום שנות השישים. בתקופה הזאת החלה לפרוח מוזיקת הפופ. מי שהוביל בתקופה היא את המוזיקה היו החיפושיות. אלויס פרסלי, קליף ריצרד, ומעט להקות שונות מפורסמות יותר ומפורסמות פחות. הינו נוהגים לרקוד עם בנות במועדון ממשם צמחו גם אהבות הגדולות. הריקודים היו בין בן לבת בדרך כלל במגע קרוב. בניגוד להיום שכל אחד רוקד בעצמו. הבנים היו מזמינים את הבנות לריקוד ועם חלילה לא היו מזמינים את הבת היא לא הייתה רוקדת כל הערב. אך בדרך כלל לא היה מצב כזה תמיד דאגו לכבד את הבנות ולרקוד איתן.

 מאלבום התמונות

במועדון בדרך כלל היה פטיפון והיו מנגנים תקליטי ויניל כאשר התקליטן תפקידו היה להחליף את התקליטים לפי טעמו, כמו כן היו מופעיות להקות נוער ובחורים אשר היו מנגנים במשך כל הערב משהו דומה ללהקת חתונות היום אך ללא פעלולים רק בהמצעות כלי הנגינה. בבית היה לנו רדיו אשר עבד על שפורפרות והמוזיקה התנגנה דרכו בדרך כלל דרך רשת ב' של כל ישראל כמו כן דרך גלי צה"ל לאילו אשר היה להם פטיפון היו שומעים גם תקליטים.

 מאלבום התמונות

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של גיל עם סבא דב בבית ספר קורצאק קריית מוצקין.