מאגר סיפורי מורשת

סיפור הלידה והעלייה של סבא יוסף סלהוב

נולדתי בלוב בעיר בשם זליתן שבטריפולי בשנת 1942, בן לחיים ושבא סלהוב.

בכל המסמכים הקיימים שנת הלידה שלי היא 1939, כיוון שעקב הגבלה של הסוכנות היהודית לעלייה, שלא עולות יותר משבע נפשות לאונייה או מתחת לגיל 10, שינו לי את תאריך הלידה ל- 1939, על מנת שיחשבו שאני מבוגר יותר ואוכל לעמוד בתנאי העלייה, וכך זה נישאר עד היום. גם לצה"ל התגייסתי צעיר יותר…

היינו משפחה של 6 נפשות, אני הייתי הקטן במשפחה. בגיל 7 התחלתי ללמוד בבית ספר איטלקי משעה 8:00 בבוקר ועד השעה 12:00 בצהריים שלאחריה היינו הולכים נוח בבית ועד השעה 14:00 שבה היינו הולכים לבית ספר עברי בשם "תלמוד תורה", שם למדתי את השפה העברית השגורה בפי עד היום.

בילדותי חוותי הרבה מהשואה. זכורה לי שבת אחת בה הגיעו חיילים הנקראים "גלקסים" איטלקים תחת שלטונו של מוסוליני.

ב- 1950 עליתי ארצה עם הורי ושתי אחיותיי, רחל ומזל, סבתי, יעקותה, אם אבי שהייתה בגיל 108, ונפטרה במחנה עולים פרדס חנה. ב- 1951 לאחר מכן, עברנו למושב זיתן ליד לוד. ב- 1953 עזבנו את המושב ועברנו לגור במעברת "עקיר", הנקראת היום קריית עקרון. ב- 1959 התגייסתי לצה"ל, לחייל הנח"ל במחנה 80 – פרדס חנה. לאחר שרותי, הכרתי את אשתי, לה אני נשוי עד היום, מלכה, ולנו יש שלושה ילדים, הבכורה- ליאורה, השנייה – שבא על שם אמי ואחרון חביב אביחי שהוא אבא של ארז-יוסף, הנקרא על שמי.

צבא ועבודה בבניין

לאחר סיום שרותי הצבאי, התחלתי לעבוד ברחובות בבניין ובזמן שעבדתי בבניין נקראתי לשירות מילואים, השתייכתי לחטיבת צנחנים 688 עד שנת 71 ונקראתי למילואים לתקופה ארוכה מאוד. עם שחרורי משירות המילואים, קרא לי מנהל העבודה של החברה בה עבדתי והודיע לי שאני מפוטר. הייתי המום, כיוון שבאותם שנים היה מיתון וקשה היה למצוא מקום עבודה אחר. הלכתי ללשכת העבודה ברחובות, היות ובקריית עקרון אין לשכת עבודה, ושם נתנו לי סידור עבודה אחר לחברת בניין ברחובות הנקראת "זילברמן את דרובלס בעם". התחלתי לעבוד שם והיחס היה נהדר, עד שהתחילו לקרוא לי שוב, לשרות מילואים ארוך, לעתים קרובות, ולימים רבים. למעלה מ-100 ימים בשנה.

במילואים האחרונים של שנת 73 קרא לי מנהל העבודה והודיע לי במילים אלו "יוסף יקירי אני מצטער להודיע לך במידה ואתה הולך למילואים אתה מפוטר". כששמעתי את זה חשך עליי עולמי. למחרת פגשתי חבר ששאל אותי מה שלומי ואז סיפרתי לו שאני הולך למילואים ולאחר המילואים אין לי מקום עבודה. החבר שלי נידהם לשמוע דבר מוזר זה והציע לי לכתוב ולת"ם פרוש המילה של ולתם – "ועדה לתיאום מילואים", וכך עשיתי. לאחר מספר ימים קיבלתי הזמנה לראיון עם המג"ד בשם סגן אלוף שלמה באום. מג"ד זה אחד מגיבורי ישראל וממקימי יחידת הקומנדו 101 ביחד עם אריאל שרון.

סיפרתי לו את הבעיה הוא נידהם ושאל אותי מי הודיע לי על פיטוריי, ועניתי לו שהוא מנהל העבודה של האתר. ואז הוא פסק – לך למילואים האלה ואני מחתים אותך קבע כנגד ולוחם מיד עם תום תקופת המילואים וכך היה.

במלחמת ששת הימים, נפצעתי, כאשר עלינו על מוקש עם הרכב שלנו, הובלתי לבית החולים ברזילי באשקלון שם אושפזתי קרוב לחודש וחצי ונשלחתי לבית החלמה לפצועי צה"ל בבית קיי בנהריה. לאחר שהייתי שם חצי שנה בטיפולים השתחררתי, ואז נקבעה לי נכות בשתי הרגליים שלי ואני מוכר כנכה צה"ל במשרד הביטחון.

עברו שנים, השתחררתי מהקבע והתחלתי לחיות את חיי הפנסיה שלי ולקבל תגמולים ממשרד הביטחון כולל רכב כל ארבע שנים.

כיום אני חי עם אשתי מלכה בקריית עקרון מאושר ושמח עם שלושת ילדי ועם ארבעת נכדיי

הזוית האישית

סבא: המפגש הזה של הקשר הרב דורי מאוד ריגש אותי, היה לי מאוד כיף לספר לנכדי את כל תולדותיי ולמדתי הרבה דברים על המחשב.

ארז: היה לי כייף מאוד לעבוד עם סבא ולמדתי הרבה דברים עליו.