מאגר סיפורי מורשת

קצת עליי

שמי דניאל וקנין, נולדתי בעיר מרקש שבמרוקו בשנת 1949, עליתי ארצה בשנת 1957 ובניתי את ביתי יחד עם מרים וחמישה ילדים. עסקתי בהוראה כמורה וכמנהל בית ספר ולאחר מכן נבחרתי כראש עיר. בין לבין שירתי בצה"ל כמפקד גדוד ביחידה קרבית. בית הספר הצה"לי היה עבורי הכנה טובה ומצוינת לחיים, שם למדתי את השאיפה למצוינות, ערך ההתמודדות והקשיים והאתגרים העומדים יום יום בפני מדינת ישראל. כמפקד השתתפתי במלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון, ומה שביניהם.

את חידת החיים אנו לא יודעים, אך הניסיונות הרבים והקטנים בתקופה הנ"ל הכשירו אותי לעמוד בכל אתגר ולראות את העולם בדרך מאוזנת מאוד.

שליח ציבור

בשנת 1983 קיבלתי החלטה לעבור מבית הספר לפוליטיקה מתוך ידיעה ברורה שיש בכוחי להשפיע – לא רק על בית ספר אחד, אלא על כל העיר ומערכותיה. לשם כך התמודדתי לראשות העיר. בפער של עשרות קולות בודדים לא זכיתי בראשות העיר, אך סימנתי לי להתמודד שוב. כעשר שנים שירתי את התושבים כסגן ראש עיר וכחבר מועצת העיר ולאחר מכן נבחרתי כראש עיר ושירתי חמש עשרה שנים נוספות.

תפקידו של ראש העיר הוא אחד התפקידים המהנים ביותר והמענים ביותר: בתפקיד זה יש לך פסיפס נרחב של תחומים שבהם אתה יכול להביא לידי ביטוי את כישוריך ולגרום לאנשים רבים להנות משירותי העיר. אין תפקיד בעל אתגרים כה נרחבים ומגוונים כמו תפקידו של ראש עיר. ההתמודדות הקשה ביותר בתפקיד זה היא מול השלטון המרכזי, אשר עליו הטיל החוק לספק את המשאבים בתחומים השונים לעיר. לצערי הרב, אין מדדים קבועים וסדורים בהעברת המשאבים לערים השונות בארץ, דבר שמחייב את ראשי הערים לכתת רגלם למשרדי הממשלה השונים ולהילחם לקבלת המשאבים הנדרשים.

בתחום הזה גם עסקתי כממלא מקום יושב ראש השלטון המקומי בארץ והגשתי הצעת חוק שתעשה סדר בנושא הנ"ל, אך לצערי שרי הפנים לדורותיהם לא הסכימו להגשת החוק. כמו כן, אי היציבות בשלטון המרכזי מנעה מהשרים להכין תכניות לטווח ארוך, דבר שפגע מאוד בשלטון המקומי.

אירוע חריג

בשנת 1996, בהיותי מכהן כראש עיר, יצאו מאחד התיכונים בעיר כל שכבת כיתות ח' לטיול בארם נהריים (אי השלום). בהגיעם לאי השלום יצא חייל ירדני מהעמדה והחל לירות בתלמידות ובמורים. קיבלתי טלפון מהצפון שיש הרוגים ופצועים בקרב התלמידים, ומיד צבאו על לשכתי כל ההורים שבנותיהם יצאו לטיול. אני קיבלתי חלק מהאינפורמציה על שמות של הרוגות ופצועות, אך בגלל שחלק מהתלמידות פונו לבית חולים בירדן, האינפורמציה שברשותי לא הייתה מושלמת, ולכן לא יכולתי לומר להורה – "אחד בתך נהרגה" ולהורה השני – "בתך נפצעה".

פניתי בדחיפות לשר הביטחון, אז יצחק מרדכי, וביקשתי שיקצר את הסבל של ההורים ושייתן לי תשובה מי חי ומי מת, ואכן הוא חזר אלי ונתן לי שבעה שמות של בנות שנהרגו, כך יכולתי לבשר להורים את הבשורה המרה.

אירוע קשה זה ליווה אותי בעבודתי שנים רבות גם לאחר האירוע. המלך חוסיין (מלך ירדן) הודיע לי על רצונו לבוא לכל הבתים השכולים לנחם, ואכן רק משפחה אחת מתוך השבע לא הסכימה שהמלך ינחם אותם. כשהודעתי זאת למלך, הוא התעקש והודיע לי כי הוא ייכנס לנחם את כולם, ואכן ראיתי כיצד כורע ברך בפני כל משפחה ומזדהה עם כאבם. מאוחר יותר אישה נפלאה מקיבוץ בסמוך לארם נהריים הקימה שבע גבעות, ועל כל גבעה התנוסס שם אחד של הנהרגות. היא דאגה לשתול פרחים ולהשקות את כל הגבעות הנ"ל. האישה הזו הייתה אורנה שמעוני.

סבא דניאל וראש הממשלה בנימין נתניהו

הזוית האישית

הנכדה מיקה: נהניתי לשמוע את סיפורו המעניין של סבא ועל התפקידים בהם הוא תרם למדינה שלנו.