מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קורות חייה של שושנה רייך

תמונה משפחתית שלושת הדורות בתכנית הקשר הרב דורי
שושנה וחברותיה בימי הסמינר - השלג הגדול בירושלים
קורות חייה של שושנה רייך

שמי שושנה לבית ולדנברג. שושנה ע"ש סבתא של אמי. בילדותי כינו אותי שנקה, אבי קרא לי שוש, יש וקראו לי שושי ויש שקראו לי שושקה. ולדנברג בתרגום: ולד פרושו יער וברג פרושו – הר. אבי הציע בזמנו לשנות לשם יערי. אך העדפנו להישאר ולהיקרא בשם ולדנברג. לא ידוע לי על משמעות מיוחדת. ולדנברג הוא שם מקום ישוב. מפקח במשרד החינוך הציע לי להיקרא שושנה הר – יערים.

נולדתי כבת שנייה במשפחה יש לי שתי אחיות ואח – אחות אחת גדולה ממני והשנייה צעירה ממני אחי הוא הצעיר במשפחה.

נולדתי בירושלים עיר הקודש ביום ט' באייר, בני המשפחה מציינים אותו מידי שנה. אני דור שביעי בירושלים ומשפחתי נמנית על צאצאי תלמידי הגאון מוילנה – הגר"א שעלו לארץ ישראל במצוות רבם כדי להחיש את הגאולה. לבא לארץ ליישב אותה לבנות ולנטוע ולהקים בה יישובים ולקיים את המצוות התלויות בארץ.

כילדה גדלתי בשכונת "כרם אברהם" ברחוב הושע פינת יונה בירושלים. בית פינתי בן שתי קומות. בדירתנו היו 4 חדרים מרווחים, 3 מרפסות, שירותים, מטבח גדול בו נהגנו לאכול ולהכין שיעורים. על השיש תמיד הייתה פתילה ועליה היה קומקום קפה באופן קבוע תמיד מוכן לשתייה. חדר אחד היה מושכר לתלמידי ישיבה. בחדר אחר גרו אתנו סבא וסבתא – הורי אמי שהייתה בת יחידה, בסה"כ 9 נפשות.

סמוך לביתנו היה בית כנסת אבל אנחנו התפללנו בימים הנוראיים בישיבת חברון הסמוכה. לא היו סופרמרקטים היו חנויות מכולת לצורכי מזון, אטליז למכירת בשר והייתה גם חנות תנובה למכירת צרכי חלב. כשהייתי תלמידה בכתה ד' נערך בביה"ס חידון בענייני חנוכה זכיתי בפרס וקבלתי את הספר – "מדינת היהודים" – שכתב בנימין זאב הרצל. זהו  החפץ שנשאר בידי כזיכרון.

תחביבים ומנהגי ילדות

תחביב מיוחד שהיה לי, הודות לשכנתנו הטובה – הייתה הריקמה. היא לימדה אותי לרקום עוד בהיותי בגן. מאז רקמתי הרבה מפות ומפיות ועוד…

בילדותי, אהבתי לשחק בכדור, בחבל, משחקי תחרות, נהגנו לשחק ברחוב או במגרש הסמוך לביתנו. אהבתי לשחק ברביעיות שונות במיוחד רביעית הנביאים שקלטתי וידעתי לשייך כל פסוק לנביא שאמר אותו, וזה עזר לי מאוד בבקיאותי בחומר בלימודי בשנים שלמדתי בסמינר. היו גם משחקי קופסא ששיחקנו: ריצ'רץ', דמקה, סולמות וחבלים ועוד…משחקי קלפים – רביעיות כמו חושם, נביאים ראשונים ואחרונים. המשחקים חלקם קיימים היום, חלקם אינם מוכרים וחלקם בשינויים.

שירי ילדות שאהבתי כילדה: יונתן הקטן, שיר הגמדים, שיבולת בשדה ושירי מולדת ששרנו והאזנו להם ברדיו. היו גם תקליטים שרכשנו עם השירים שאהבנו. שירים אלה  – למדתי גם את ילדי. מאכלים מיוחדים שאהבתי – לביבות גבינה, חצילים בעגבניות וסלט חצילים חריף, פלפלים ממולאים, חמין וקישקה ועוד….

למדתי בגן ילדים דתי בירושלים – היו לנו שיעורי ריתמיקה כמו היום, שיחקתי הרבה עם החברות ב"מורה ותלמידות",  משחקי כדור, תופסת, משחקי תחרות ועוד… למדתי בבית ספר היסודי "שפיצר". זה היה בית ספר מאורגן מאוד, מורות מעולות ומידי חודש היו לנו מופעים מרשימים. כשסיימתי המשכתי ללמוד בסמינר "אפרתה" במשך 6 שנים, בבקעה בירושלים.

זיכרונות

השלג הגדול שירד בירושלים: היינו עדיין בסמינר והשלג נערם זרקנו כדורי שלג זו על זו. חששנו שלא נוכל להגיע הביתה. אך שוחררנו מהלימודים מוקדם מהרגיל כשהייתה עדיין תחבורה חזרנו הביתה. למחרת לא היו לימודים. זכור לי טיול שטיילנו בצפון הארץ נהנינו מהנוף ומהפריחה. אני זוכרת  כחוויה את ההליכה בין קני הסוף הגבוהים באגם החולה.

 בנות הסמינר משתעשעות בשלג בירושלים

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa1

כשסיימתי את הסמינר נשלחתי לעבוד בתל אביב. מקום העבודה הראשון שלי היה בבית ספר "זרובבל" לימדתי כיתה ד'. בחרתי במקצוע ההוראה לפי ההכוונה בבית הורי. אמי ראתה במקצוע ההוראה מקצוע חשוב מאוד וגם נוח לאישה עובדת. אהבתי את עבודת ההוראה הן כמורה והן כמדריכת מורים. עסקתי בהוראה 26 שנים עד שפרשתי פרישה מוקדמת והתחלתי לעבוד בבית הרב קוק כמנהלת. מקצוע ההוראה מלווה אותי כאימא, סבתא וסבתא רבתא.

אירועים מיוחדים – חגים ומועדים

המנהג החשוב ביותר במשפחתי היה שבכל חג וחג אנחנו חוגגים כולנו יחד. כך היה בבית הורי ואני ממשיכה במסורת זו. זוהי תרומה קטנה לקשר ולאחדות המשפחה. כל חג חגגנו עם הסימנים האופייניים לו: בליל ראש השנה לפני סעודת החג אנו נוהגים לאכול את כל הסימנים על ברכותיהם המיוחדות. על התפוח, התמר, הרימון, הקארע, הסילקה, הרוביה והחבושים.

בסוכות: בילדותי, סבי שהיה לו כשרון אומנותי, היה מכין אתנו קישוטים מיוחדים שביטאו את כשוריו הנפלאים. ביום הראשון של חג הסוכות המשפחה מתאספת וכולנו חוגגים יחד. בסעודות בכל חג אנו פותחים בדברי תורה חידונים והפעלות.

בחנוכה: אנחנו עורכים לכל המשפחה הדלקת נרות, סעודה, נגינה, חידון ודמי חנוכה. כך אנו עושים גם בפורים. בשבת הגדול אנחנו נוסעים כל המשפחות למלון כל משפחה אחראית לחלק מהתוכנית. בליל הסדר: גניבת האפיקומו היה ממש מגניב, אבי ז"ל היה עורך עם הילדים משא ומתן משעשע מה יקבלו תמורת האפיקומן. ביום העצמאות: אנחנו נאספים לפיקניק ואנחנו עורכים תוכנית מיוחדת כשעל כל משפחה מוטל נושא.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa2

אירע עצוב שזכור לי מהילדות, היה  ב – י"ט אייר תש"ח, במלחמת השחרור כשהעיר העתיקה נכנעה. היהודים שגרו בעיר העתיקה נכנעו. הנשים והילדים עברו לירושלים החדשה. הגברים והחיילים הלוחמים נלקחו בשבי לירדן. היינו עצובים מאוד מאוד, ירושלים החדשה נותקה מהעיר העתיקה, קיר שנבנה מנע את הכניסה לעיר העתיקה. השטח בין הקיר שנבנה ושער יפו נקרא – שטח הפקר – שאסור היה גם ליהודים וגם לערבים לעבור אותו. החיילים הירדנים שעמדו על החומה צלפו לעבר העיר החדשה. והיה ממש בחזקת סכנה להמצא בסביבה.

19שנים היה ניתוק מהעיר העתיקה, כל שנה בתשעה באב יצאנו לצפות מרחוק על העיר העתיקה שאסור היה לנו להיכנס אליה. במלחמת ששת הימים, כאם צעירה לשני ילדי הקטנים איתן וחנה, חווינו את המלחמה כששהינו במקלט. עליתי עם ילדי, אחותי וילדיה שהיו אתנו במקלט, הושבתי אותם סביב הרדיו הגדול שהיה לנו בביתנו (טלוויזיה עדיין לא היה בארץ) והקשבנו לשידור ההיסטורי והמרגש לאחר שהעיר העתיקה שוחררה בידי הצנחנים שלנו. הרב גורן ז"ל ברך בקולו הנרגש "שהחיינו וקיימנו", תקע בשופר והצנחנים המשחררים מריעים ומתרפקים על אבני הכותל, נרגשים ובוכים, שרים ורוקדים, זו הייתה חווית חיי, חוויה בלתי נשכחת. היינו כולנו בתחושה שהנה הגיעה סוף סוף הגאולה לה ציפינו אלפי שנים ודורות עם ישראל לאחר  19 שנה של ניתוק מהכותל, ומהעיר העתיקה הנה שבנו אל הכותל, אל מקום המקדש, לשוק ולכיכר. עם ישראל בהמוניו נהר אל הכותל. בחג השבועות שחל מספר ימים אחרי איחוד העיר. אך לא רק ירושלים חוברה לה יחדיו, חזרנו לשומרון לרמת הגולן לעזה ולסיני. א"י גדלה פי שלושה.

היינו כחולמים…

הזוית האישית

הדר גנץ השתתפה השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שושנה רייך. באחד ממפגשי התכנית ביקרה אמה של הדר, חנה גנץ, רכזת תכנית  הקשר הרב דורי של מחוז ירושלים, חנה התרגשה להיות במפגש הפעם בצד של האורחים, בתה הדר גנץ – תלמידת כיתה ו' השתתפה  בתכנית ביחד עם אמה שושנה רייך – סבתא של הדר.

קישור למפגש המרגש בבית הספר "נועם בנות"

תמונה משפחתית שלושת הדורות בתכנית הקשר הרב דורי

תמונה 1

מילון

הגאון מוילנה
רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון רבינו אליהו, הגאון מווילנה, הגאון החסיד ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א, היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. הגר"א היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו. הוא היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה שאת כל זמנו הקדיש ללימוד.

ציטוטים

”הנה שבנו אל הכותל...היינו כחולמים!“

הקשר הרב דורי