מאגר סיפורי מורשת

שמי ליה, אני מתעדת את הסיפור של סבתי, אימא של אבי, העוסק במלחמת ששת הימים בעודה תלמידה בתוניס.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ובזמן הזה סבתי עוד הייתה בתוניס. היא שהתה בבית הספר ובאותו הזמן היו לה מבחני בגרות. לפתע נשמעו צעקות מהרחוב וקראו לכל התלמידים לצאת מבית הספר, מכיוון שבחוץ יש התפרעויות של אנשים ששמעו שישראל במלחמה. המורה של סבתי החליט ללוות אותה ואת חבריה לכיתה עד לביתם בכדי להגן עליהם. יש לציין שהמורה היה ערבי והיה לו חשוב לדעת שכולם בסדר ונמצאים בבתיהם. סבא רבא של סבתי החליט לעזוב את תוניס ולהגיע לארץ ישראל.

כשסבתא הגיעה לארץ ישראל היא לא ידעה לדבר עברית ולכן למדה באולפן שבקיבוץ מזרע שליד עפולה. בתמורה ללימודים היא עבדה בחדר גיהוץ. היה מאוד קשה אך למזלה היא ידעה שפות וביקשו ממנה חברותיה לקיבוץ לספר סיפורים מספרים שהיא קראה, וזה העביר לה כך את הזמן. היו לה ימים יפים למרות הפרידה הקשה מההורים. כל ימי שישי היא הייתה חוזרת לנתניה, אל משפחתה, עד יום ראשון. בזכות זה סבתא שלי למדה עברית מצויין תוך שלושה חודשים. כשסיימה את האולפן היא עבדה בתור גננת בגני ילדים במשך שלושים שנה.

סיפורו של מילון מיוחד במינו

הדבר היחיד שסבתא שלי הצליחה להביא מתוניסיה זה מילון בצרפתית. מדובר במילון אותו לקחה עימה מתוניס לישראל בזמן המלחמה. הוא היה של אבא של אבא שלה ומיד כשהודיעו להם שצריך ללכת, היא לקחה איתה את המילון הזה. אמרו לסבתא שלי למהר לקחת חפצים חשובים, וזה הדבר היחיד שהיא הצליחה להוציא משם.

המילון שלקחה סבתא

הזוית האישית

ליה: המפגשים בבית הספר עם סבא וסבתא היו נהדרים. למדתי המון פרטים חדשים אודות ההיסטוריה המשפחתית שלי.