מאגר סיפורי מורשת

עיר הולדתי, מרקש, היא עיר מדברית בדרום מערב מרוקו השוכנת למרגלות הרי האטלס. יהודי מרקש התרכזו ברובע היהודי – המלאח. רוב הבתים בשכונתנו היו בתים עם חצרות משותפות למספר משפחות.

עליתי עם משפחתי לארץ בגיל 4, היה זה בשנת 1952 בתקופה של עלייה המונית של יהודי מרוקו לישראל. כל המשפחות שביקשו לעלות כונסו על ידי הסוכנות היהודית במחנות מעבר בעיר קזבלנקה שבמרוקו, משם הפלגנו באנייה לתחנת ביניים בצרפת ומצרפת לישראל.

אחי ואחותי המבוגרים ממני עלו חמש שנים לפנינו בעליית הנוער. אנחנו עלינו בגלל שאמי הרגישה שיש אווירה של אנטישמיות כלפינו, שכנינו הערבים – שהיו ביחסים טובים איתנו עד לתקופה זו – פתאום התרחקו מאיתנו והתחלנו לחשוד בהם ולפחד מהעתיד.

אמי שלחה את אחי ואחותי במטרה שיתגייסו לצבא בישראל. רק אחרי חמש שנים הצטרפנו אליהם, ונשלחנו לגור במושב בגליל. שם היו תנאים קשים מאוד, גרנו בצריף קטן. היינו משפחה של שמונה ילדים והורים, כולנו היינו צריכים להצטופף בשני חדרים קטנים, היה קשה וצפוף, אבל למרות הכל היינו מאוד מגובשים, מאושרים ושמחים.

אני זוכרת שהיה  לנו מאוד כיף. אבי עסק בחקלאות, ואני עזרתי לו בעבודות השונות בשדה, במיוחד בקטיף של כותנה וענבים, היינו יוצאים לשטח עם  טרקטורים, סוסים ועגלות.

היה לנו טוב ונחמד, היינו כל הזמן מבלות יחד, כל חברות השכונה, במשחקי חברה מאולתרים ומעניינים שיצרנו בעצמנו מגרוטאות שונות. בשונה מהמצב היום, שכולם משחקים עם מכשירים שונים שקונים בחנות, או שיושבים מול המחשב והטלוויזיה.

יש לי גם זיכרון שמרגש אותי לספר עליו היום: היו שתי עונות של קטיף, עונת הטבק ועונת הכותנה, בעונת הטבק היינו קוטפים את  העלים מהשיח הרחב, מייבשים אותם ולוקחים מחט וחוט ארוך ומשחילים אותם על החוט, ואז היינו שולחים אותם ומוכרים את שרשרות העלים למפעלים על מנת לייצר מהם סיגריות; בעונת הכותנה היינו יוצאים לקטיף של הכותנה, כל אחד היה שם שק עליו וממלא את אותו בכותנה – כמה שמילאו יותר כותנה הרוויחו יותר כסף. אני השתתפתי בתחרות עם ילדי השכונה על איסוף הכמות הגדולה ביותר של הכותנה, ותמיד הייתי המנצחת והכי חרוצה.

אני גם זוכרת שלפעמים הייתי לוקחת עלי כותרת של פרחים מסוגים שונים, מייבשת אותם ואחר כך מדביקה את הפרחים המיובשים במחברת ועושה אוסף של עלי כותרת יחד עם חברותיי  בשכונה. פעם לא היו טלפונים ומכשירים שונים כמו היום, פעם היה הרבה יותר כיף.

אני אחות מוסמכת במקצועי, אולם כעת כבר פרשתי מעבודתי ואני בפנסיה. היום ברוך ה' אני סבתא לנכדים.

מסר לחיים:

שני דברים למדתי מאמי וכעת אני מעבירה זאת לדור הבא: