מאגר סיפורי מורשת

אניית המעפילים קדימה

שמי רבקה, נולדתי בדרום איטליה במחנה מעבר. הורי שהם ניצולי שואה הצליחו לברוח בעזרת הבריגדה מאוסטריה לאיטליה. בדרום איטליה היו כחמש עיירות שהיוו מחנה מעבר ובית החולים ליולדות שהיה משותף ונמצא בסנטה מריה דה לאוקה, בקצה המגף של איטליה. כעבור כמה חודשים קבוצה של ניצולים נסעה לנמל ליד ונציה שם חיכתה ספינת מעפילים קטנה בשם "קדימה" שהעלתה את האנשים בלילה, היינו בערך 800 איש על הספינה הקטנה מפקד הספינה זאב פז (שחי איתנו היום) היה אז בערך בן 20.

הספינה יצאה בלילה כדי שלא יבחינו בה התושבים וגם השומרים הבריטים. כאשר מלאו לי שנה בדיוק באותו יום תפסו אותנו הבריטים, כאשר מטוס בריטי חג מעל הספינה ושתי משחתות בריטיות באות משני הצדדים ומכריחות אותנו לעבור למשחתת הבריטית. כל האנשים על הספינה היו עצובים מאד כי ראו מרחוק את הכרמל ואת חיפה ורצו כבר להגיע לארץ. כיוון שלכולם היו תינוקות המעפילים לא התנגדו ולא נלחמו בבריטים ועברו בשקט למשחתת הבריטית. ליום השנה להולדתי קיבלתי מתנה מהבריטים כוס חלב. שטנו לכיוון קפריסין.

בקפריסין הכניסו אותנו שוב למחנה סגור ושמרו עלינו שלא נברח. התנאים היו טובים יחסית. כעבור חצי שנה החליטו הבריטים לעלות לארץ את כל המשפחות שיש להם תינוקות. לעליה זו קוראים "עליית התינוקות".

החיים במעברה

בארץ ההורים הגיעו לחדרה ושוכנו במעברה של אוהלים. היה קשה אבל האנשים לא התלוננו כי שמחו להיות בארץ. אמי סיפרה לי שבחורף הייתה רוח חזקה והאוהל עף. תוך כדי מלחמת השחרור כאשר הערבים ברחו מיפו הרבה יהודים פלשו לבתי הערבים, כולל הורי, זו הייתה חצר גדולה שנכנסו אליה דרך שער מעץ, מסביב לחצר היו חדרים וכל משפחה תפסה חדר. הורי תפסו שני חדרים כשבין שני החדרים היה חדר של משפחה אחרת. חדר אחד שימש למגורים וחדר שני שימש למטבח וחדר רחצה שהמקלחת הייתה גיגית מים. לשאר השכנים הייתה בכניסה מקום לשירותים, מקלחת ומטבחון.

אני פחדתי ללכת לשירותים כי היו שם ג'וקים גדולים. גם בחדר המגורים התקרה הייתה מעץ וג'וקים התהלכו חופשי. ולפעמים נפלו עליינו ג'וקים בלילה. החצר הייתה מקום המשחקים של הילדים. הים היה מעבר לרחוב ורצנו הרבה לים. לשכונה קראו מנשייה ולרחוב קראו רחוב "הכובשים" שנותר ממנו היום כיכר בשם "כיכר הכובשים" והוא נמצא בסוף שוק הכרמל לכיוון הים. היום השכונה היא מגרש חנייה גדול למכוניות.

לפני שלוש בערך 2014 נפגשו במקרה שלוש נשים ושוחחו בינהן וגילו ששלושתן נולדו באותו מקום בדרום איטליה. הן החליטו לנסוע לראות את המקום.הן מאד התרגשו מהמקום ומקבלת הפנים של התושבים. הותיקים סיפרו זכרונות מאותם הימים כשההורים שלנו היו שם ואנחנו נולדנו שם. שלוש הנשים חזרו ארצה והחליטו לפרסם את הסיפור הזה בעיתון וגם ברדיו  בתוכנית של ירון אנוש "קול שישי" וביקשו מכל מי שנולד בשנים האלה בדרום איטליה ליצור קשר. אני ראיתי את הכתבה בעיתון "ישראל היום". מאד התרגשתי התקשרתי לטלפון. קבענו להפגש בפגישה גיליתי אנשים נוספים, נוצרה קבוצה שהלכה וגדלה. לפני שנתיים נסענו קבוצה של כ-60 איש לדרום איטליה  בקרנו בכל העיירות שנולדנו החוויה הייתה עצומה וההתרגשות הייתה גדולה, התושבים קיבלו אותנו בשמחה וארחו אותנו תוך כדי ספורים על מה שהם זוכרים מאותה תקופה לפני 70 שנה. בעיירה של הוריי זיהיתי מקומות שהכרתי על פי תמונות שם עיירה "סן צ'זריה".  היום כל הקבוצה נפגשת בארץ פעם בשנה, וקבוצות קטנות שנוצרו נפגשות יותר.

הזוית האישית

נוי תום:" למדתי על הרבה על סבתא רבקה שלא ידעתי כמו: כשעליתם לארץ ואז הבריטים תפסו את האנייה אבל נתנו לך כוס חלב ליום הולדת והעבירו אותם לקפריסין. היה מעניין לשמוע כיצד במלחמת השחרור הם נכנסו לגור בבית ערבי ביפו. אהבתי את הסיפור שלה שהלכה לבד לים בגיל 4 וגם הסתובבה בשכונה לבד… היה לי מאוד מעניין וגם מאד כיף לשמוע על הסיפור של סבתוש.

סבתא רבקה: תכנית הקשר הרב דורי הנה תכנית מאד חשובה, נהנתי לשבת עם נכדתי ולספר את סיפור עלייתי ארצה. המפגש הזה בינינו היה פורה ומהנה.