מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא שמואל טובי, נולדתי  בשנת 1934  בתורכיה בעיירה ושמה איזמיר. לאבי קראו ישראל  ולאמי קראו אסתר, היינו שבעה אחים אני הבכור. כשהייתי ילד עבדתי בחלוקת פחם עם אבי, ישראל. בנעוריי הקימו הנאצים משרפות להשמדת היהודים, אבל למזלי, ראש ממשלת תורכיה דה אז אטרטוק, לא הרשה לגרמנים להhכנס והוא הגן על היהודים בארצו כי האמין בדמוקרטיה ובשלום.

בתורכיה עבדתי בעבודות מזדמנות. בשנת 1948 עלינו כל המשפחה לראשונה לארץ. בארץ היה קשה. שיכנו אותנו באוהל גדול ל-9 נפשות בבית ליד. אבי לא הסתדר והחליט לקחת את המשפחה ולחזור לחיים הטובים והמוכרים בתורכיה. נשארתי עוד 10 שנים בתורכיה. במהלך הזמן התגייסתי לצבא התורכי. הייתי קרבי. לא הרגשתי שווה בין שווים. הייתי בין 10,000 תורכים יהודי בודד.

ניצלתי בנס

לאחר שלוש שנים השתחררתי מהצבא נישאתי לאשתי ז"ל, פרלה. נולד בנינו הבכור, ישראל בתורכיה. בשנת 1959 החלטנו לעלות ולהתיישב בארץ. בארץ התקבלנו בבית העולים בחיפה. בהמשך קבלנו דירה בזיכרון יעקב. משם עברנו להתגורר עם המשפחה בהרצליה. בשנת 1960 התחלתי לעבוד בעיריית הרצליה. בארץ נולדו לנו עוד שלושה ילדים. ברצוני לתעד סיפור שקרה לי במילואים בשנת 1968, במלחמת ההתשה. נסעתי  במשאית עם חבריי למילואים. נסענו למטווח ובחזור המשאית עלתה על מוקש סורי גדול. תשעת החיילים כולל אותי, נפצענו קשה מאוד. פינו אותו לבית חולים סרוקה בבאר שבע. ניצלתי בנס, הקנה של הרובה פגע בליבי  ואושפזתי  למשך חודש.

לאחר כשנה קבלתי אות גבורה. יש לציין כי חזרתי לשרת במילואים במשך 20 שנה נוספות. כל שנה עשיתי מילואים במשך 70-80 יום.

לסיום ברצוני לומר שהקמתי משפחה בארץ החיים היו טובים. כיום יש לי 10 נכדים ועוד היד נטויה.

הזוית האישית

שמואל: היה לי זמן איכות עם הנכד שלי, שמואל.

הנכד: במהלך התכנית, לפני שבועיים אבי, אורי מזרחי נפטר באופן פתאומי מאירוע מוחי והתקף לב. אבי היה בן 50. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.