מאגר סיפורי מורשת

סבתא תמי נולדה בישראל בשנת 1945 בירושלים.

 

היא גדלה בבית ברחוב שטראוס עם אחיה התאום אמנון והוריה עד גיל שלוש. סבא רבא הרצל נהרג במלחמת השחרור ובעקבות זה הם עברו לבית חדש ברחביה ברחוב מטודלה, הם היו מדברים יידיש ועברית. הם היו אוכלים אוכל אשכנזי. לאחר מותו של סבא רבא הרצל, סבתא המשיכה לבשל אוכל אשכנזי אולם גם הוסיפה אוכל תימני (קובנה , סלוף , סחוג , ומרק).

 

סבא רבא אברהם, אבא של סבא שלי יהודה, עלה ארצה עם אשתו ובתו מפולניה, מהעיר ורשה בשנת 1935. הם קיבלו את הסרטיפיקט (אישור עלייה לישראל), האחרון שהבריטים חילקו. סבא יהודה נולד אחרי העליה לישראל בשנת 1936. אחות של סבא רבא אברהם (מלכה רם) , גרה בקיבוץ דגניה ב' (שם כל המשפחה של סבא רבא אברהם גרה). היא הייתה אחת הפעילות הגדולות ביותר בתנועה הקיבוצית בעליית היהודים מפולניה ששהו בקפריסין לאחר שהחזירו אותם הבריטים מישראל מאוניות המעפילים. בזכות פעולתה הצליחה להשיג סרטיפיקטים לעליית המשפחות מפולניה. היא הביאה את סבא רבא אברהם לקיבוץ דגניה, אך הם לא סבלו את החום הקשה שהיה בארץ בזמנו, את היתושים ואת השינה בחוץ. הם ביקשו ממלכה לעלות לירושלים.

 

דודה מלכה מדגניה ב' דאגה לסבא רבא אברהם לעבודה בתנובה וסבא וסבתא רבא גרו בבית ערבי ליד מחנה שנלר בירושלים. סבא רבא אברהם נפטר כשסבא שלי יהודה היה בן 17, מדום לב בלילה בזמן שנתו, ואז לא היה מגן דוד אדום והרופא הפרטי כתב על פתק שסבא סובל מאנגינה פקטוריז (מחלת לב), שממנה הוא נפטר באותו לילה.

 

סבא רבא רבא רבא דוד (סבא רבא של סבתא תמי) החליט לעלות עם משפחתו מתימן מצנעה לארץ ישראל בשנת 1882. הוא לקח חמור ועגלה ושם את הילדים ואת משפחתו בעגלה ושכר (בכסף) מדריך שיראה להם את הדרך וילווה אותם לישראל. סבא רבא רבא רבא דוד, היה אדם מאוד עשיר בתימן, היו לו מטבעות זהב (בזמנו קראו לזהב נפוליאון) וכשהם עברו מתימן דרך סודן במדבר, הגיעו פורעים (בריונים, גנבים) וניסו לגנוב את כספם ורכושם. סבא דוד שיחד אותם בכסף נפוליאון זהב וכך הוא הצליח להגיע לאלכסנדריה.

 

במשפחה של דוד לא הגיעו כולם לארץ, מאחר וחלו בכל מיני מחלות בדרך לארץ ישראל. הם הגיעו עד אלכסנדריה שבמצרים ומשם לקחו ספינה ושטו לנמל יפו תל אביב. הייתה להם בעיה להעלות את החמור לספינה, ובשוחד של סבא רבא רבא דוד, הרשו להם להעלות את החמור לספינה. הגיעו ארצה מהמשפחה רק סבא רבא רבא דוד ואשתו (שמה לא ידוע). כשהגיעו לנמל יפו תל אביב, רצה סבא דוד להגיע מיד לירושלים. לקח את החמור, העגלה ואשתו והם התחילו לרכב לכיוון ירושלים. הם הגיעו עד שער הגיא, שם היה בוסתן ( מקום מיוחד

לשים את החמור והעגלה. היה להם שם מקום לינה להמשך הדרך עד ירושלים למחרת.

 

העלייה מתימן התקיימה בשנת 1882 לפני העלייה הראשונה שהייתה בשנת 1887. סבא שם אוהל בשכונת שמעון הצדיק ומאחר והוא היה קבלן ידוע בזמנו בתימן, הוא קנה אדמה ממונטיפיורי (אדם מאוד ידוע שקנה אדמות מהערבים ומכר אותם ליהודים) לבנות את ביתו. נולדו לו ולאשתו שלושה ילדים ששמם: דוד בן דוד עוזרי, מנחם בן דוד עוזרי (סבא של סבתא תמי) ושרה בן דוד עוזרי שהתחתנה עם מרדכי לוי ונולדו להם 12 ילדים. סבא רבא רבא מנחם (סבא של סבתא תמי) למד מאביו את עבודת הקבלנות והיה קבלן טיח ידוע בישראל.

 

סבא רבא רבא דוד בנה את בית החולים 'ביקור חולים' ובנו מנחם בן דוד עוזרי בנה את 'בית ההחלמה ארזה' במוצא עילית (מושב ליד ירושלים), שהיום הוא כבר עזוב והשאירו בית אחד. כתוב בכניסה שבנה אותו סבא רבא רבא מנחם בן דוד. סבתא רבתא, מלכה, מספרת שאמא שלה חממה – יונה הייתה שולחת אותה להביא אוכל חם לסבא רבא רבא מנחם. ללכת ברגל מרחוב שמעון הצדיק עד מוצא, יה מרחק גדול מאוד וסבתא רבתא רבא יונה – חממה, הייתה אומרת לבתה מלכה, שהיא תרטיב את הקיר עם האצבע ואז כשסבתא רבתא מלכה תחזור , היא תראה את הקיר עדיין רטוב.

 

סבא רבא רבא מנחם, בנה הרבה בניינים בירושלים מחוץ לחומות, אזור רחביה ובית הכרם, לאחר מספר שנים הוא חלה במגפת שחפת שהייתה באותה תקופה והוא שכב בסנטוריום מיוחד, זה היה בית חולים מיוחד רק לחולי שחפת, מחוץ לחומות ירושלים. כשהוא כמעט החלים, שלחו אותו הביתה ואשתו חממה – יונה טפלה בו ונדבקה ממנו בשחפת. היא נפטרה בפורים והוא נפטר בערב פסח. הם השאירו 5 יתומים ומכיוון שסבתא רבתא מלכה הייתה הכי גדולה, היא הייתה בת 14, היא הייתה צריכה לטפל בהם ולגדל אותם. מי שעזרה לסבתא רבתא מלכה לטפל באחיה ולדאוג להם, הייתה אשתו של פרופ' סימון. את אברהם וברוך, שני אחיה הקטנים, היא הכניסה לבית היתומים דיסקין. דוד רחמים נכנס למוסד בית הנוער שפייה ואחותו רחל נכנסה למוסד בשם וינגרטן עד שמלאו לה 11 שנים ואז עברה, גם היא לבית הנוער שפייה והמשיכה את לימודיה עד לסיומם, יחד עם אחיה רחמים. סבתא רבתא מלכה טיפלה בהם, עבדה בתפירה ומהכסף שהיא הרוויחה, היא דאגה לשלם בעבור אחיה במוסדות השונים.

 

סבא הרצל נולד בשנת 1912 בורשה,פולניה. סיים תיכון ועבד בתפירה. בתקופת הנאצים היה בגטו ורשה , שירת בצבא הפולני שנתיים ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח לרוסיה והצטרף לצבא אנדרס איתו הגיע לישראל באזור עמק הירדן ערק והגיע לקיבוץ בית זרע שם היה שנתיים. הוא הכיר את סבתא רבתא שלי, הם התחתנו והביאו לעולם תאומים: את סבתי, תמי ואת אחיה. סבא הרצל הצטרף להגנה, נלחם בבתי מנדלבויים, נפצע קשה, ונפטר בתאריך 5 באוקטובר 1948. הוא נפצע בדיוק ביום הפסקת האש האחרונה של מלחמת השחרור וסבתא נאלצה לגדל את ילדיה לבד כל חייה.

 

סבתא תמי: "אני מאוד נהנתי לעשות עבודתי עם ענבר נכדתי היקרה, ולהשמיע בפניה את תולדות משפחתה משנת 1882 עד היום, כמו כן נהנתי בסיור בבית התפוצות. נישאתי ליהודה וינר ונולדו לנו 4 ילדים מקסימים : גיל, מיכל, אורלי (אמא של ענבר) ודני.

 

הנכדה ענבר: "נהנתי מאוד לעשות את העבודה עם סבתא שלי, היה לי מאוד כיף במפגשים שלנו ביחד.נהנתי לשמוע את המורשת הארוכה של המשפחה שלי שלא ידעתי עליה בכלל. למדתי המון על העלייה הראשונה מתימן ועל כל המשפחה שלי בכלל.אני מאוד שמחה שניתנה לי ההזדמנות לעשות את העבודה הזאת עם סבתא שלי". 

 

תשע"ו