מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי מתחיל באמצע, בכול אופן באמצע החיים שלי, בגיל 32, שנתיים אחרי שעליתי ארצה.

ב-1982 גייסו אותי לצבא לשרות שלב ב', לתקופה בת ארבעה חודשים.

בהונגריה עשיתי צבא של שנתיים ולמרות כל ניסיונותיו  לא הצלחתי להשתחרר. שם כל צעיר שמשרת בצבא נחשב טמבל. אני אומנם לא הייתי טמבל, אבל לא היה לי מזל בכלל. בארץ, לעומת זאת, הרגשתי גאווה אמתית כשקיבלתי את הצו. אבל היו לי גם הרבה פחדים. העברית שלי הייתה מאוד חלשה. את הטירונות עשיתי כמיטב יכולתי, השתתפתי בתרגילים בכול המרץ. המפקד שלי היה צבר, כבר מנוסה בקרבות ואני לא ידעתי במי אני יותר גאה – בו או בעצמי.

ואז בה "הגיהינום": "קורס משנה טכני". עברית קשה, טקסטים מסובכים, חישובים מתמטיים ותרגילי שטח מפרכים. למדתי ביום, בלילה, בשמירה, במקלחת בארוחות ובחלומות. מאוד רציתי להוכיח את עצמי ולהצליח. בסוף עשיתי את המבחנים וישר הוציאו את הגדוד שלי לשטח ברמת הגולן. התפקיד העיקרי שלי היה להאזין למכשירי קשר, לפחות שלושה מהם. ברגע שנכנסתי לעמדה, התחלתי לרעוד מלחץ ופחדים. ידעתי שאני לא אבין מילה מהשפה הצבאית. פניתי למפקדים שלי ובקשתי לשחרר אותי מהתפקיד, כי חששתי שהעניין יגמר באסון. הם לא רצו להקשיב לי, תמכו בי ועודדו אותי. האמת שאף פעם לא הפכתי לחיל מצטיין, אבל תמיד נתתי את המיטב וגם המפקדים שלי השתדלו לתת לי תפקידים שהתאימו יותר לכשורים שלי.

גדוד התותחנים שלי היה גדוד ותיק עם מילואימניקים יחסית מבוגרים ומכל קשת החברה. לפחות פעמיים עשיתי מילואים במעלה גמלה מעל הכינרת, אחד מהמקומות היפים בישראל. היו לי הרבה חברים, אחד מהם הטבח הראשי של מלון הילטון בתל אביב. הרבה פעמים הוא בישל לנו ארוחות גורמה ולימד אותי כמה מתכונים "סודיים". מה אני אגיד לך? המילואים האלה בסופו של דבר עברו לי בכיף. 

כעבור כ-4 שנים גדוד התותחנים הזה התפרק בגלל גיל הגבוה של רוב המילואימניקים. באותו זמן נודע לי שמחפשים סאונד מן (טכנאי קול) ביחידת הסרטה והדרכה של חיל אוויר. (אז באזרחות כבר הרבה שנים עבדתי כמפקח קול בטלוויזיה החינוכית.) מפקד היחידה ביקש להעביר אותי אליו לחיל אוויר.

שירתתי אצלם עד גיל 45, כאשר שחררו אותי מהצבא. אני נהניתי בכול התקופה הזו. עשיתי לא מעט ימי מילואים עם אנשים מעולים, עם בעלי המקצוע הטובים בארץ: צלמים, תאורנים ושחקנים. במשך הזמן הפכתי להיות הסאונד מן הראשי של היחידה. הכנסתי חיילים צעירים למקצוע ואיתם השתתפתי בעשיית סרטים המהנים ביותר. בתוקף תפקידי – חוץ ממטוסי קרב סילונים – הטיסו אותי ברוב סוגי כלי הטיס שהיו בחיל אוויר: מסוקים, מטוסים קטנים וגדולים, אבל החוויה הכי גדולה הייתה לטוס במטוס "הרקולס" ובמסוק "יסעור". בסיכומו של דבר אני לא הייתי גיבור מלחמה. לא כבשתי, לא שחררתי, לא פצעתי ולא נפצעתי. יחד עם זאת, תמיד התייחסתי ברצינות לכול התפקידים ונתתי את המקסימום שיכולתי. נתתי כבוד למפקדים שלי וקיבלתי כבוד מהם. אחרי הכל מה שעברתי אני מרגיש גאווה מזה ששירתי בצה"ל ותרמתי את המעט שיכולתי.      

 

תשע"ו, 2016