מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קִיבּוּץ חדש נולד בּעמק החוּלה

עלמה ואני בערב ליל הסדר 2014 קיבוץ יגור
אני בגיל 17 בערך, כנראה עם מדי צופים
הקמת קיבוץ גונן

שמי עליזה ויצמן.

הורי עלו מגרמניה בשנת 1933, זמן קצר לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון.

בתקופה זאת רבים מיהודי גרמניה פוטרו ממקומות עבודתם וסבלו מאנטישמיות, גם אבי פוטר מעבודתו בחברת החשמל של גרמניה ומסיבה זאת ושילוב של ציונות החליטו הורי לעלות לישראל. לאחר המתנה של מספר חודשים לאישורים הגיעו באנייה לנמל יפו.

חלק מאחיה של אמי (דודים שלי) היו כבר בארץ, בקיבוץ נען (ליד רחובות) והזמינו אותה להצטרף, אבל אבא שלי היה כבר מהנדס ואימא שלי לא התלהבה מחיי השיתוף.

כנראה שאפילו שעדיין לא נולדתי דווקא אני כן רציתי לגדול בשיתוף. בתקופת הילדות כשהיינו מבקרים וכשהייתי נשארת שם לתקופה ארוכה בחופשים התמלאתי קנאה בבני הדודים שלי ובשאר הילדים על שהיו ישנים יחד בבית הילדים, מסתובבים בחוץ ומבלים הרבה זמן עם עצמם.

אבא מצא עבודה בירושלים (בחברת החשמל של המנדט הבריטי) והורי עברו לירושלים ואני נולדתי לאחר כמה חודשים, אחי יוסי נולד לאחר שנתיים ואחריו אח נוסף בשם בנימין (בני).

גדלתי בירושלים שלפני הקמת המדינה בתקופת המנדט הבריטי, בזמן מאבק היישוב להקמת המדינה, מלחמת השחרור והמצור על ירושלים (אבל זה כבר סיפור אחר…).

מגיל צעיר הייתי בתנועת הצופים, בשבט משואות, חניכה נלהבת ("צופיפניקית") ומדריכה כמובן. היה ברור לכולנו שכשנגיע לצבא, נתנדב לנח"ל (נוער חלוצי לוחם) כדי להגשים את מטרות התנועה והציונות בהתיישבות ונקים קיבוץ חדש. בכיתה י"א הצטרפנו, שכבת הצופים משבט משואות, לעוד שכבות משבטים אחרים של צופים מהארץ, מתל אביב ומחיפה. בתקופה זאת ועד הגיוס היינו נפגשים עם כל השכבות שיועדו להיות ביחד במטרה להכיר ולהתגבש לגרעין נח"ל.

אני בגיל 17 בערך, כנראה עם מדי צופים

תמונה 1

התגייסתי לנח"ל ב-3 לספטמבר 1951 במסגרת הכשרת הצופים ט'. יחד עם כל החברים בגרעין מירושלים, תל אביב וחיפה שירתנו בבסיס הנח"ל בירושלים במשך שלושה וחצי חודשים. באותו זמן הצבא שלח את הנח"לאים להקים היאחזויות בגבול הצפוני כדי לחזק את ההתיישבות הקיימת ולשמור על הגבולות.

עם סיום הטירונות הועברנו לגליל העליון לכפר בלום להכשרה חקלאית על מנת שנהיה מוכנים כשנגיע להיאחזות ומיד לאחר ההכשרה יצאנו להקים את היאחזות גונן במזרח עמק החולה, על מורדות רמת הגולן. היינו כ – 50 חבר'ה צעירים, נח"לאים שהקימו את הקיבוץ מראשיתו. אני עבדתי במטבח וחברי לנח"ל משה (שלימים יהיה בעלי) עבד בדייג.

משה הצטרף אלינו לגרעין בגונן שנה מאוחר יותר, מכיוון שביום הגיוס הרגיש לא טוב ואימא שלו אמרה לו להישאר בבית, הוא שמע לעצתה ("ילד טוב תל אביב") וככה הוא פספס את יום הגיוס של כל הגרעין. רק כעבור כמעט שנה שלמה של בקשות, שכנועים ושידולים הצליח להצטרף אלינו לגונן.

התחתנתי עם משה בגיל 20 בגונן עם רב שהגיע במיוחד ממטולה וחיתן באותו יום בחתונה משותפת זוג נוסף, חברים שלנו, שהמשיכו להיות חברינו הטובים עוד שנים רבות…

ההיאחזות לא נועדה להפוך לנקודת קבע אלא שדרישת חברי הגרעין להפוך את המקום ליישוב עצמאי התקבלה ואושרה ואכן גונן עלה לקרקע (התאזרח) בשנת 1953 והפך באופן רשמי לקיבוץ. החיים בהיאחזות ובקיבוץ צעיר באזור הגבול לא היה קלים בכלל. גרנו באוהלים בהתחלה ולאחר מכן בצריפים, לא היו דרכים סלולות, לא היה חשמל (למזלנו היה לנו גנרטור בחלק מהזמן), העבודה בחקלאות הייתה קשה מבחינה פיזית, בנוסף לחורפים קרים עם גשמים והצפות ורוחות מזרחיות חמות ("שארקיות") בזמן הקיץ. בנוסף לכך ניהלנו את היישוב בעצמנו מכל הבחינות: תקציב, עבודות, תכנונים, חקלאות, תרבות ועוד…

מכיוון שהיינו בצבא וביישוב גבול גם שמרנו על עצמנו, על גבעה מעל גונן היה מוצב סורי ויכולנו לראות משם את החיילים ואף לשמוע אותם (די מפחיד) בנוסף לכך הצבא היה לוקח את הבנים לאימונים כל כמה חודשים והיינו נשארות כמעט רק בנות ביישוב. את כל זה ניהלנו כ – 50 חבר'ה צעירים בני 20 עם סמל "ותיק" בן 23. למרות כל הקשיים זאת הייתה תקופה מאושרת בחיי ואני לא מצטערת עליה ולעיתים אף מתגעגעת, בעיקר לחברים (לא לחורף ולסורים).

כעבור ארבע שנים עזבנו את גונן, אני עברתי לירושלים לגור אצל הוריי עם בתנו הבכורה תמי מאחר שרציתי ללמוד במדרשה לתזונה בירושלים ואילו משה עבר לתל אביב לעבוד וגר אצל הוריו. כעבור שנתיים עברנו לגבעתיים לגור יחד שם נולדה לנו עוד ילדה בשם רחלי. לאחר כמה שנים עברנו לגור בתל אביב, שם נולדו לנו שני בנים, יוסי ורועי (אבא של עלמה…).

לקיבוץ גונן יש לי פינה חמה ומיוחדת בלב ואני תמיד שמחה לבוא לבקר שם שוב ולראות שהיישוב פורח ומשגשג וכי הגבול עכשיו רחוק יותר.

הזוית האישית

עלמה: למדתי המון פרטים שלא ידעתי על הילדות של סבתא שלי בירושלים ועל החיים בעמק החולה בשנות הסבתא עליזה נהניתי מאוד להיות עם עלמה ולספר לה על ילדותי ועל החוויות בגונן.

מילון

מוצב
מקום תצפית ושמירה של חיילים

שארקיות
רוח מזרחית

גרעין נח"ל
קבוצה של חיילים וחיילות בוגרי תנועות נוער

ציטוטים

”את כל זה ניהלנו 50 חבר'ה צעירים בני 20 עם סמל.“

הקשר הרב דורי