מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

צעדים ראשונים בארץ ישראל

תמונה עם הורי מרומניה
אני עם הוריי ברומניה
החיים על ההר וילדות בבוסתן

שמי שמוליק, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

כשעליתי ארצה, הייתי בן 4 וגרנו במחנה עולים. גרו הרבה משפחות בבית אחד. ואז מדינת ישראל החליטה להעביר אותנו לבית רעוע שהערבים נטשו במלחמת השחרור. הבית היה על צלע הר שסביבו בוסתנים שהשאירו הערבים שגרו בסביבה. לא היו תשתיות מסודרות לא היו מדרכות או כבישים, לא הייתה גישה לשום רכב. לילה אחד בחורף גשום פרצו מים דרך הדלת והציפו את כל הבית, וראיתי מהמיטה איך הנעליים, הספרים, הבגדים וכל שאר הדברים "משייטים" להם אט אט בין שני החדרים שהיו. השירותים היו ממוקמים במקום רחוק, מקלחת לא הייתה בכלל. המים למקלחת התחממו בסיר גדול בפרימוס והייתה לנו אמבטיית פח קטנה שבה אנחנו הילדים התקלחנו. איך התרחצו ההורים? אין לי מושג. הבוסתנים היו כיפיים. כל השנה היו פירות, וכשהגיעו אורחים היו שולחים אותי לקטוף תאנים. היה לנו שכן ניצול שואה שגם הוא גר בבית ערבי נטוש וכל משפחתו נספתה בשואה, הוא מאוד אהב ילדים ואירח אותנו תמיד בשמחה. החיים על ההר היו קשים מאוד במיוחד לאימא שלי, בגלל שלא הייתה שום מכולת או מרפאה, ואת הכל היה צריך לסחוב בידיים בשבילים צרים ולא מסודרים.

אני זוכר כשהייתי קטן, לא היו לנו צעצועים, משחקים ואפילו חברים בסביבה לא היה לנו. אני זוכר שגידלתי ראשנים בתוך חבית עד שהם גדלו והפכו לצפרדעים. והייתה לי אחות קטנה שנולדה זמן קצר לפני שעברנו להר, ואני הייתי לוקח אותה על הגב "בובי יא יא" בשבילי ההר המסולע. אבא שלי רוב הזמן לא היה בבית. הוא עבד בקיבוץ דגניה המרוחק והיה מגיע רק בסופי שבוע. הייתה אז תקופת צנע וחסרו מוצרים בסיסים, מדי פעם הוא היה מגיע עם שק סוכר, קמח או אגוזים. נחשבנו עשירים באזור. חוטי החשמל בקירות הבית היו כנראה רקובים ואסור היה לגעת בכביסה הרטובה שהייתה תלויה על חוטי ייבוש מברזל, כי הכביסה גרמה לחשמול.

גן הילדים היה על צלע ההר די רחוק, הייתי הולך לשם תמיד ברגל, לבד. הייתי אז קטן ולדעתי אפילו לא ידעתי עברית טוב, לא היה לי ממי ללמוד. פעם החלטתי שאני לא הולך בדרך הרגילה בשבילי ההר, והלכתי ברגל במסלול האוטובוס שהאריך מאוד את הדרך. היה סיפור של שירותים אבל בסוף הגעתי הביתה בלילה. הבית היה קטן מאוד וגרנו בו די הרבה זמן. אז אבא שלי בנה במו ידיו לבדו מטבח די גדול, זה היה החדר הכי הכי בבית כולו. למרבה הפלא, היו לנו מים זורמים ובכיור של המטבח הזה  – כשהיו רוחצים את הירקות – מוצא המים היה החוצה לגבעה, ומזרעי העגבניות גדלו עגבניות נהדרות ומתוקות, טעמן זכור לי עד היום. כשהגעתי לכיתה ב' בבית ספר בנווה שאנן, הנסיעה אליו הייתה באוטובוס. התחנה הייתה במעלה ההר והייתי אחראי לקחת את אחותי הקטנה ממני בשנתיים לגן.

ההר היה זרוע בפרחים לרוב ואני זוכר היטב שהייתי קוטף פרחים ומביא הביתה זרעי פרחים. יש שיר שלא כולם מכירים ושאני שומע אותו לעיתים רחוקות, אני נזכר בטיולים שטיילתי לבדי על ההר. המילים של השיר השיר מתחילות ב"הדרך לא אדע באין לי משעולים/ בדד אני אטעה בחורף ובטללים״.

הזוית האישית

סבא שמוליק: היה לי כיף בתכנית והיא חיזקה את הקשר שלנו.

הנכד שי: נהניתי בתכנית עם סבא.

מילון

משעול
שביל, דרך. משעול מסמל בשבילי דרך/מסלול חיים.

בוסתן
בוסתן הוא גן-חקלאי ליד הבית אשר כולל בתוכו עצי פרי, שתילי ירקות ושיחי תבלינים. מקור המילה בפרסית, פירושה: מקום של ריח. הבוסתן נבנה לרוב בקרבת מקור מים, ולכן הוא נפוץ במזרח התיכון שמאופיין במיעוט של גשמים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הדרך לא אדע באין לי משעולים, חכם המשעול מן ההולך בו“

”חוטי החשמל בקירות הבית היו כנראה רקובים ואסור היה לגעת בכביסה הרטובה שהייתה תלויה על חוטי ייבוש מברזל, כי הכביסה גרמה לחשמול“

הקשר הרב דורי