מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה סטרלין ואני מתגוררת עם מוטי, בעלי בחרוצים. יש לנו שלושה ילדים, שגם הם למדו בחובב וחמישה נכדים. במקצועי, אני פסיכוטרפיסטית וסופרת. נולדתי בפולין להורים ניצולי שואה. בגיל שנתיים וחצי עלינו לארץ למעברת בת ים, עיר שבה גרתי עד שהתגייסתי לצבא. התחתנתי עם מוטי יליד דגניה ב' ואחרי שלוש עשרה  שנים של חיים משותפים בקיבוץ עברנו לגור בחרוצים וכאן גידלנו את ילדינו.

חגים ומוסיקה

את החגים חגגתי תמיד בבית, בהרכב משפחתי מצומצם. לא הייתה לנו משפחה גדולה, ההורים שלי, שתי דודותיי, אני ואחותי הגדולה שאחרי נישואיה לפעמים הגיעה לחגוג איתנו ולפעמים חגגה עם משפחת בעלה. בחגים האווירה בבית הוריי הייתה כבדה וגם כשהיה שמח, הורגשה באוויר עצבות. שנים אחר כך הבנתי שהחגים החזירו את הורי למשפחותיהם שנספו בשואה, והזיכרונות ובעיקר הגעגועים לא הניחו להם,  ולא אפשרו להם לחגוג בלב שלם ושמח. לפני כל חג קנו לי נעליים חדשות ובגדים חדשים וחגיגיים. לפעמים הזמינה אימי תופרת שהגיעה אלינו הביתה ותפרה לנו את בגדי החג, ובהזדמנות זו גם בגדים לימים רגילים. זה היה נהוג בסביבתינו ותפירה של בגדים אצל תופרת נחשבה לחסכונית יותר. לא אהבתי את הבגדים שנתפרו בבית, ותמיד העדפתי לקנות בגדים בחנות בגדים בתל אביב. הורי לא דיברו עברית ואת שירי החגים נהגנו לשיר אחותי ואני, פעמים רבות שרנו בשני קולות.

סבתא אילנה בפורים

היום, מיקה, נכדתי הבכורה גדלה והסתבר שגם היא כמוני אוהבת לשיר ושרה נפלא. המוסיקה היא אהבה משותפת של מיקה ושלי. בזכותה הצטרפתי למקהלת הורי מורן, שהיא מקהלה של ילדים שמיקה שרה בה.

המנהג הזה, של שירה סביב שולחן החג, חזר לביתנו. ובערביי החג שתינו מובילות את השירה סביב השולחן, או לפעמים שרות בשני קולות. בכלל, בזכות הילדים והנכדים שלנו, המוסיקה היא חלק נכבד מערבי החג.

מלחמת יום הכיפורים

בזמן שפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתי חיילת, ורגע אחרי שסיימנו את התקופה שלנו בהאחזות הנח"ל והיינו בקיבוץ דגניה ב' שם סבא ואני נפגשנו. ביום בו פרצה המלחמה אני שכבתי על המיטה וקראתי ספר וסבא היה עם חברים בחדר הסמוך, .פתאום הרדיו, שהיה שקט בגלל יום כיפור, התחיל לפעול והקריין הודיע שפרצה מלחמה עם מצרים וסוריה. רצתי לסבא ולחבריו וקראתי פרצה מלחמה, אבל הם הביטו בי וחייכו. הכל היה כל כך מפתיע שהם לא האמינו לי. רצתי למגורים של גרעין הנח"ל לספר לחבריי,  אבל המגורים היו ריקים ומישהו אמר שכולם בכנרת. לקחתי ממישהו אופניים ונסעתי לחוף של דגניה. כולם היו במים. ניסיתי לצעוק להם שפרצה מלחמה אבל הם המשיכו להשתכשך במים, כי חשבו שאני מותחת אותם. אבל אז, ראיתי את רמת הגולן בוערת מעלינו וכשהצבעתי על הרמה פתאום, הבינו כולם שאכן קרה משהו. הסתבר שהסורים כבר מפציצים את רמת הגולן. תוך כמה שעות הבנים של הגרעין נקראו לחזית וגם סבא גוייס במסגרת גיוס של כוחות מילואים.

סבא מוטי מנווט

סבא הוצב בגבול המצרי. מאוחר יותר הסתבר שיחד עם כוחות רבים של צנחנים הם היו הראשונים שחצו את תעלת סואץ. ובעצם אז, אחרי שהמצרים השתלטו על שטחים וכוחות צבא, השתנתה התמונה לטובתנו. במשך שבועות לא שמענו ממנו כלום ודאגנו מאוד. לא הייתה אז תקשורת כמו היום. אפילו טלפונים לא היו בבתים בקיבוץ. אחרי כמה שבועות, התקבל טלפון מחייל מדגניה ב שהודיע שהוא פגש את סבא ושהוא בסדר. סבא נשאר בצבא, כמו רוב החיילים, כחצי שנה והגיע לביקורים קצרים. מלחמת יום כיפור הייתה מלחמה קשה, שסדקה את הביטחון,  ואפשר להגיד שסדקה את היהירות שלנו והזכירה לנו שגם אנחנו פגיעים ושצריך לעמוד על המשמר. אלפי חיילים נהרגו במלחמה הזו והיא נשארה פצע פתוח אצל כולנו.

הזוית האישית

סבתא אילנה: העבודה המשותפת עם מיקה הייתה חוויה מהנה מאוד ומשמעותית בשבילי, והעמיקה את ההכרות והקשר ביננו. אני מאחלת למיקה שתמשיך להתעניין בשורשיה, שתדע להנות מעשייה משמעותית, ובכלל. שתמשיך להתפתח בתחום המוסיקה, ובכל התחומים הרבים שמעניינים אותה. ובעיקר אני מאחלת לה שתהיה בריאה שמחה ומוקפת תמיד בהרבה אהבה.

הנכדה מיקה: אני מאוד נהנתי מהתכנית  ואני חושבת שהיא מאוד חשובה ותורמת. אהבתי לשמוע סיפורים של סבתא וזה סיקרן אותי לשמוע עוד. אני מאחלת לסבתא הרבה בריאות ושמחה ושנמשיך להיות חברות טובות ולדבר אחת עם השנייה וכמובן, לשיר.