מאגר סיפורי מורשת

הורי עלו לארץ בשנת 1951 בחודש אפריל כאשר אמי הייתה בהריון. ביום שהם הגיעו "לשער עליה" שבחיפה אמי ילדה אותי בבית חולים שעל הר הכרמל, לכן קראו לי כרמלה. ההורים לא ידעו אז לדבר עברית, ואימא הרגישה כבר צירי לידה ולא ידעה להסביר לאחרים.

הייתה לי שם דודה שהייתה עדיין רווקה והיא ידעה כמה מילים בעברית. היא הסבירה בשפת הסימנים ובמילים הבודדות שהיא ידעה וכך הבינו ולקחו את אימא לבית יולדות. אבי ז"ל נשאר לשמור על שלושת אחי הקטנים ולא ידע לאן לקחו אותה. כעבור כמה ימים חזרה אימא לאוהל שקיבלו. באותה שנה היה חורף מאוד קשה, ובזמן שאימא הניקה אותי האוהל עף והגשם כמעט סחף אותנו . הורי סיפרו לי שכל מה שהיה באוהל נסחף בגשם.

החיים שם היו מאוד קשים. לא היו שירותים, לא הייתה מקלחת ולא היה חשמל. בתוך האוהל היו מזרונים מקש ולא היו כלים לאכול בהם. אז היו מחלקים לכל משפחה תלושים בשביל לקבל אוכל לפי מספר הנפשות. חיינו ככה מספר חודשים עד שפינו אותנו לעיירה יבנה. משם נדדנו לנחלת יהודה ואחר כך התמקמנו בראשון לציון, שם הייתה כל המשפחה של אמי. כעבור שנתיים בערך המשפחה של אבי ז"ל הציע להורי לעבור לגור לידם באור יהודה בצריף מעץ. בינתיים אבי מצא עבודה בחברה שמייצרת ממתקים שקראו לה צדה. אחר כך עבר לחברת ליבר שם הוא עבד עד שפרש לגמלאות. ההורים עברו אז הרבה תלאות עד שהגיעו לבית משלהם.

הצריף נהרס ובמקומו בנו וילה יפה.