מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ציפי והקטיושות – חיים בצל החשך

אנחנו עם סבתא בבית התפוצות
קריית שמונה , פגיעה בבניין
חיים בצפון הארץ בשנות ה-70 והחשש המתמיד מפיגועים

ציפי והקטיושות
שלום אני ציפי סבתא של אופק ואגם אני גרה בראשון לציון שנה וחצי וגרתי בקריית שמונה כל חיי .אני רוצה לספר לכם על הצפון והאירועים שאני חוויתי.
החיים בקריית שמונה היו נעימים ויפים הכל מסביבנו הרים וירוק והכל פורח .עד שיום אחד שמענו מין פיצוץ ענק ! וחזק מאוד ! לא הבנו מה קרה זה היה מאוד מוזר לנו. אחרי כמה שעות הבנו שזרקו פצצות קטיושה משטח לבנון שזו מדינה ערבית שקרובה מאוד לקריית שמונה שיש שם ארגון מחבלים שהחליט אחרי מלחמת ששת הימים  להפחיד את יישובי הצפון כי היינו הכי קרובים אליהם אז.
למחרת התברר לנו שנהרג נער צעיר שבסך הכל הלך למכולת .היה כמה ימים שקט מאחר ומטוסים ישראלים הפגיזו את המחבלים שהפגיזו אותנו. אנו הרגשנו הקלה בגלל שהפגיזו את המחבלים .אחרי כמה ימים הפגיזו אותנו שוב וזה היה התחלה של חיים חדשים בצל הקטיושות.
 
באותה תקופה לא בנו ממ"ד. משהיה לו מקלט בקרבת הבית שלו הסתתרבשעת ההפגזות במקלט.ומי שלא היה לו מקלט הסתתר בחדרי המדרגות או בחדר פנימי בבית. היו ימים שלא היינו הולכים לבתי הספר והאנשים המבוגרים היו הולכים למקומות העבודה בשעה יותר מאוחרת. היו סוגרים את כל בתי העסקים, בתי הספר , ומפעלי עבודה ושולחים את כולם בין הפסקות הירי לבתים, עד להודעה חדשה התושבים היו צריכים להשאר בבתים .
 
הינו שומעים שבתים אחדים הופגזו. בית ספר נפגע, שברי זכוכיות מפוזרים בכל העיר. לאחר שהיינו חוזרים לשגרה, היו כמה ימים שקטים ושוב היו מפגיזים. ההורים היו נכנסים ללחץ, כי ילדים היו בבתי הספר ובגנים ואי אפשר להביא אותם או לצאת מהבתים או ממקומות העבודה .
 
מכל הארץ היו שולחים לנו צעצועים וממתקים רבים כדי להזדהות אתנו. זה היה מאוד משמח לדעת שיש אנשים שחושבים עלינו .במשך הזמן המצב הביטחוני החריף ואז היו ימים רצופים של הפגזות רבות על כל העיר והסביבה. בזמנים ובמצבים כאלה לא ניתן היה לנהל חיים בעיר ואז החליטו לפנות את כל התושבים למרכז ודרום הארץ.  נאלצנו, לעזוב את הבתים ולמי שהיה כלבים, היו שמים אותם בפנסיון לכלבים. כשהיינו חוזרים היינו מחזירים אותם לביתנו.
 
מלבד הקטיושות והמרגמות שסבלנו מהם, היו גם חדירות של מחבלים מהגבול הלבנונים. היה מקרה של שלושה מחבלים חדרו דרך הגבול לקרית שמונה ורצו להשתלט על בית ספר של תלמידים אבל באותו זמן הייתה חופשת פסח ומצאו בית ספר ריק מתלמידים. במקום זאת הם חדרו לבניין דירות קרוב לבית הספר ונכנסו לדירות וירו באנשים שגרו בדירות בקומה הראשונה עד קומה אחרונה. זה היה יום מאוד עצוב וקשה.
 
אנחנו תושבי קרית שמונה מכירים אחד את השני כי זו עיר קטנה ואנחנו כמו משפחה גדולה בעיר. הכרנו את כל האנשים שנרצחו בעיר חלקן כמה ממשפחה אחת. זה היה המקרה הראשון שקרה בקרית שמונה. אחרי כמה חודשים שוב חדרו מחבלים לקיבוץ קרוב לקרית שמונה שקראו לו "משגב עם" וגם שם היו הרוגים.
 
המחבלים המשיכו לחדור למושבים: כפר בלום, שמיר קיבוץ ועוד .היינו, מהפחד נועלים את הדלתות וחוסמים את הדלת במכונת כביסה ושולחנות. כך שבמקרה ויחדרו יהיה לנו זמן לברוח. כך סבלנו במשך 40 שנה !!!. רוב התושבים נשארו בעיר והמשיכו לגור בה ולא עברו לגור בערים אחרות בארץ. כי קרית שמונה היא עיר של משפחה אחת גדולה ואהובה.
 
אני ציפי שגדלתי בקריית שמונה כילדה, התחתנתי בקריית שמונה ובניתי את ביתי בה. ילדתי את ילדיי וגידלתי אותם בקריית שמונה באווירה משפחתית וסביבה ירוקה ואהבה גדולה.           
 
העשרה
 
"קטיושה (מרוסית: ?????? הוא כינוי למשגר רקטות מתנייע מדגמים שונים. הדגמים היותר נפוצים הם BM-8 בקוטר 82 מ"מ ו-BM-13 בקוטר 132 מ"מ מתוצרת ברית המועצות. השם הרשמי הוא "רכב קרב של ארטילריה סילונית" (סילונית הכוונה למנוע הרקטה). במלחמת העולם השנייה יחידות החמושות בכלי נשק זה זכו באופן אוטומטי לסיווג היוקרתי "עוצבת משמר" ("גווארדיה")…..הקטיושה פותחה בברית המועצות והוצגה בשנת 1938, מעט לפני מלחמת העולם השנייה. פיתח אותה צוות מהנדסים בשנים 1929 עד 1933. בין חברי הצוות היה סרגיי קורוליוב, לימים ראש מהנדסי ומתכנני הטילים הסובייטיים, איוון קליימנוב וגאורגי לנגמק. היא הייתה תשובה לטיל הגרמני נבלוורפר (Nebelwerfer) שהוצג ב-1936". ויקיפדיה
 
תשע"ו   

מילון

קטיושה
קטיושה (מרוסית: ?????? הוא כינוי למשגר רקטות מתנייע מדגמים שונים. הדגמים היותר נפוצים הם BM-8 בקוטר 82 מ"מ ו-BM-13 בקוטר 132 מ"מ מתוצרת ברית המועצות. השם הרשמי הוא "רכב קרב של ארטילריה סילונית" (סילונית הכוונה למנוע הרקטה). במלחמת העולם השנייה יחידות החמושות בכלי נשק זה זכו באופן אוטומטי לסיווג היוקרתי "עוצבת משמר" ("גווארדיה").....הקטיושה פותחה בברית המועצות והוצגה בשנת 1938, מעט לפני מלחמת העולם השנייה. פיתח אותה צוות מהנדסים בשנים 1929 עד 1933. בין חברי הצוות היה סרגיי קורוליוב, לימים ראש מהנדסי ומתכנני הטילים הסובייטיים, איוון קליימנוב וגאורגי לנגמק. היא הייתה תשובה לטיל הגרמני נבלוורפר (Nebelwerfer) שהוצג ב-1936.

ציטוטים

”"פחדנו מאוד מהקטיושות (חיים בצל החשך)".“

הקשר הרב דורי