מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחודש אוגוסט בשנת 1944 בתל-אביב. בת שלישית למשפחה בת חמישה ילדים. אחיי: נחום, אלי, יעקב ואושרי. שמי על שם סבתי מצד אמי. באותה תקופה לאחר השואה, היה די נדיר להיות משפחה בת חמישה ילדים, אמי סיפרה לי שהיה חשוב לה להקים משפחה גדולה משלה מכיוון שהיא איבדה את כל משפחתה בשואה.

הורי זיכרונם לברכה

אמי שפרה פרנקל ז"ל 1913-2009 (לבית ברשנסקי)

נולדה בעיר אישישוק בשנת 1913, ביום ב' של ראש השנה למשפחה בת 9 נפשות (הורים ו-7 ילדים).

כל בני משפחתה נספו בשואה, אחיה, גיסה וגיסותיה, דודים וקרובי משפחה רבים.

רבים מבני משפחתנו (כולל אני) קרויים על שם בני משפחתה אשר נספו.

העליה והקליטה בארץ ישראל

בשנת 1935 אמי עלתה ארצה לבדה, באנייה ליפו, בהפלגה שארכה שבועיים.

אמי הייתה ציונית.

במסגרת הדרכתה בבית"ר הצליחה לקבל אישור משלטון המנדט הבריטי לעלות לארץ ישראל.

בשנת 1937 התגייסה אמי לארגון צבאי לאומי – האצ"ל. בזמן פעילותה נתפסה ע"י הבריטים וישבה בכלא בית לחם ובכלא יפו.

בכלא, אמי ארגנה שביתה של כל האסירות היהודיות, שגרמה לשחרור כולן ללא משפט. בהמשך שימשה כמזכירת "אגודת הפועלות" ברית הנשים הלאומיות והייתה פעילה מאד בקרב הנשים העובדות.

פגישה גורלית – סיפור אהבה

בארגון האצ"ל הכירה אמי את אבי, אשר עלה לארץ לפני מלחמת העולם השנייה, במסגרת תנועת בית"ר.

כשבועיים לפני מועד החתונה, בשנת 1940 בספטמבר, אמי הלכה להורי אבי, לקנות בגד לחתונה.

ברחוב "חובבי ציון" בת"א, קרוב לכיכר דיזינגוף, נפלה על מרכז ת"א פצצה האיטלקית (מטוסים איטלקיים הפציצו את ת"א ונהרגו מעל ל-100 אנשים) אמי נפגעה אנושות. הרופאים אמרו לאבי כי עדיף שתמות, כי תהיה לה נכות קשה ביותר וסיכויי גדול שלא תחזור להכרה.

אבי לא ויתר והביא למיטתה רופא מומחה אשר הסכים לנתחה בראש סמוך לגזע המח.

דבר אשר הציל את חייה. היא שכבה מספר שבועות ללא הכרה. למרות חששות הרופאים אמי החלימה. מיד כשהצליחה לעמוד על רגליה, העמידה משפחתו של אבי חופה וקידושין בחצר ביתם.

בתמונות החתונה בולטת התחבושת הענקית אשר כיסתה את ראשה.

אמי שפרה פרנקל הייתה אישה חזקה במיוחד, אשת עבודה ועמדה תמיד לצד אבי במפעל חייו.

מאמי ינקתי את החוזק האהבה והמסירות אין קץ למשפחה. הרצון להתקדם, ולהצליח בכל מעשי ידיי. על כך אני מודה ומוקירה יום, יום.

אבי יוסף פרנקל ז"ל 1913-1992

נולד בעיר דומברוו'צה שבפולין. היה בן למשפחה בת 8 נפשות (הורים ו-6 ילדים).

משפחתו עלתה לארץ לפני השואה, פרט לאח הצעיר שנשאר ונספה בשואה.

אבא היה מפקד בית"ר.

עלה בשנת 1934 מפולין .

בארץ התגייס לאצ"ל והשתתף בשחרור יפו.

אבי היה איש צנוע מאד, איש עבודה. היה דתי אך יחד עם זאת היה מאד ליברלי ולא קיצוני בדעותיו, האמין ש"איש איש באמונתו יחיה". הוא היה ידוע בחוכמת חייו ובמעשי הצדקה שלו ותרם סכומי כסף רבים. לאבי היה אולם שמחות בשם "גיל" בפתח תקווה, אולם שבזמנו היה מאד ידוע.

אבא היה חסיד של האדמו"ר מלעלוב ז"ל ("הרבי") והיה מהאנשים הכי מקורבים לרבי.

ראש הממשלה מר מנחם בגין ז"ל נהג להתייעץ לעיתים קרובות עם הרבי, אבי היה מתווך בין הרבי לבין מר בגין.

נמצאו יומנים של אבי המתעדים את ההתייעצויות הללו.

זכור לי שבשנת 1990 הרבי טלפן לאבי וביקש למסור לבגין בהצלחה.

למחרת שמענו כי הכור האטומי העיראקי התפוצץ בהצלחה.

הטבעת חותם במדינת ישראל

גדלתי בבית ציוני עם המון אמונה ואופטימיות.

נשאתי בשנת 1963 והחלטתי להקדיש את חיי למשפחה ולגדול חמשת ילדיי, תוך כדי עזרה להוריי בניהול מסעדת 'ניו יורק'.

המשפחה עבורי היא ערך עליון ומעורבותי בחייהם לאורך כל שנות חייהם לרבות כיום הינה משמעותית. הקשר שלי איתם עמוק וחזק ואין ספק שבהם הטבעתי את חותמי.

במשך עשרות שנים ניהלתי עם אחי את המסעדה שהקימו הוריי ז"ל. מסעדה כשרה בשרית שהייתה מוסד תל-אביבי מוכר וידוע לרבים. המסעדה הייתה מוכרת בארץ ובחו"ל בעיקר אצל תיירים יהודיים שהיו מגיעים לארץ ורצו להנות מאוכל יהודי כשר.