מאגר סיפורי מורשת

לי קוראים דוריטה, אני סבתא של יוני.

אני נולדתי ברוסיה בשנת 1947 בעיר ירוסלבל שהיא נמצאת על החוף של נהר ענק וידוע בכל העולם וקוראים לו וולגה.

בזמן מלחמת העולם השנייה, הנאצים לא הצליחו לעבור את וולגה. רוב התושבים שברחו מהנאצים ממערבה של רוסיה ומאוקראינה נשארו לגור בירוסלבל. זאת עיר גדולה עם 3 אוניברסיטות, מפעלים גדולים של יצור רכבים, נפט, מפעלי כימיה. נהר וולגה יפה מאד, רחב וארוך והוא מבדיל בין אירופה ובין אסיה.

אני זוכרת בילדותי את הקור החורפי – מינוס 25 מעלות, ואז הילדים לא ביקרו בבי"ס. בחורף עשינו שיעורי ספורט – סקי על קרח של וולגה. שם למדתי לרוץ בסקי ולגלוש על קרח.

אבי היה קצין של הצבא האדום ואמי הייתה רופאה, גם אני במקצועי רופאה.

אחרי שהתחתנתי עם מרק, בעלי, התחלנו לגור בעיר לנינגרד.

ברוסיה עבדתי בבית חולים גדול וטיפלתי בחולים עם מחלות עצבים, כי מקצועי זה מומחית לנוירולוגיה.

המשפחה שלנו (אני ובעלי ושני הבנים שלנו מיכאל וגבי) עלינו ארצה בקיץ 1990 מרוסיה מהעיר לנינגרד.

לעיר זו עכשיו קוראים סנט פטרבורג – שמה המקורי שהיה לה לפני המהפכה בשנת 1917.

רציתי לספר כמה מילים על לנינגרד: זו עיר גדולה ויפה שגרים בה יותר מ – 3 מיליון תושבים.

בבית של סבא מארק וסבתא דוריטה ישנם כמה דברים יקרים למשפחת קליאוט.

לפני 40 שנה גר בלנינגרד ברוסיה הצייר המפורסם תנחום (אנטולי) קפלן. הנושא של הציורים שלו זה חיים של יהודים במזרח אירופה במקומות הכפריים הקטנים (שתיתלה).

קפלן צייר גם חלקים מספרים של סופר שלום עליכם. הצייר הזה היה חבר של סבא רבא ישראל והוא נתן 6 ציורים גדולים לסבא רבא במתנה.

בכל ציור מתנה הוא כתב למטה שזו מתנה לישראל קליאוט. היה מאוד קשה להביא לארץ את התמונות מרוסיה וסבא וסבתא הצליחו להביא רק 3 תמונות שעכשיו תלויות על הקיר.

סבא מרק וסבתא דוריטה עם הבנים שלהם מיכאל וגבי עלו ארצה ביולי 1990 במטוס מלנינגרד לבודפשט ומבודפשט לת"א.

יחד איתם עלתה ארצה סבתא רבתה קלרה.

כשהם יצאו מהמטוס בחודש יולי ואז מיד הרגישו את החום של הארץ.

הם גרו בנשר וסבתא דוריטה התחילה ללמוד בבית חולים רמב"ם בקורם לרופאים כדי לעבור בחינה לרישיון רופאה.

לאחר מספר חודשים התחילה מלחמת המרץ הראשונה.

בעקבות המלחמה סבתא הייתה נשארת בלילות בבית חולים רמב"ם יחד עם הרופאים האחרים כדי שיהיו מוכנים לתת עזרה לפגועים.

סבתא הייתה נשארת לישון על המזרן על הרצפה עם מסיכת חמצן על ידה.

בכל לילה הרופאים למדו בספרים כדי להתכונן לבחינה והם לא פחדו מהמלחמה ומהאזעקות והם רק חשבו איך לעבור את הבחינה.

בבית כאשר הייתה אזעקה, אפילו בלילות, כולם היו צריכים לקום מיד מהמיטה, מהר להתלבש ולשים מסכה.

כולם היו צריכים להתאסף בחדר אטום.

סבתא רבתה קלרה הייתה הכי ממושמעת ואחראית ותמיד הייתה הראשונה להתלבש, לשים מסכה ולהתיישב על הכורסה בחדר האטום.

באותו זמן מיכאל היה בן 18 והיה מתקשר מיד בטלפון לחברה שלו אנה שהיא עלתה לארץ זמן קצר לפני כן עם ההורים שלה והיה להם מאוד קשה.

המלחמה נגמרה לפני חג פורים.

ביום זה היה מזג אוויר יפה וכולם שמחו.