מאגר סיפורי מורשת

אבא שלי , יעקוב בן אלבז, נולד באביב באפריל 1943, היה הילד הרביעי במשפחה יהודית מסורתית שגרה ברובע היהודי בטטואן, מרוקו.

כילד וכנער, שמע סיפורים על המתרחש בישראל ונתמלא רצון להגיע לארץ, להגשים את החלום הציוני.

עליית הנוער

"עליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית….מקום המדינה ועד ל-1952, העלייה לארץ הייתה גדולה במיוחד. באותה התקופה, מעל 27,000 ילדים ובני נוער הצטרפו לעליית הנוער. כל הנערים שהיו ב"בתי עליית הנוער" בערים ברחבי אירופה עלו לארץ. בשל כמות העולים הגדולה, נפתחו מחנות מעבר ומיון בכמה מרכזים בארץ". (ויקיפדיה)

בגיל 17, בשנת 1960, הייתה לו הזדמנות לעלות לארץ במסגרת עליית הנוער.  הפלגה זו הייתה אמורה לצאת מחופי ספרד והיא הייתה מיועדת לנערים בני 18 ומעלה, לכן הצהיר אבי שהוא בן 18. הוא השיג אישורים מהוריו ועלה לארץ, ארץ הקודש – חלומו היה להתגייס לצבא ההגנה לישראל – חלום שהתגשם.

בארץ שהה אצל דודים בבאר-שבע והתגייס לצנחנים, נער צעיר, בן 18 כבר, שעלה בגפו לישראל במטרה להיות לוחם ולבנות את חייו בישראל. שלוש שנים שירת בשרות חובה בצבא, שנים לא פשוטות כחייל בודד, אבל מלאות גאווה וסיפוק.

בתום השירות הצבאי הוא החל לעבוד ב"מפעלי ים המלח", אמו לא יכלה לשאת את המרחק והפצירה בו לחזור לספרד. אחרי שחסך די כסף לנסיעה, חזר לספרד בידיעה שהרומן שלו עם הארץ לא מסתיים כאן.

זמן קצר אחרי שחזר לספרד הכיר את אימי, הם התחתנו בשנת 1967 והוא הביע את רצונו לגור בישראל, אימי לא ממש חשבה שזה רעיון טוב לעזוב הכל ולעלות לישראל, מדינה קטנה ומלאת בעיות ומלחמות.

במהלך השנים, הוא העלה מספר פעמים את הרעיון לגור בישראל, ואימי הצליחה לדחות אותו בסיבות שונות ומגוונות: הריון, הילדה תינוקת קטנה, שוב הריון, "אין לנו שם שום משפחה"… ועוד כהנה וכהנה סיבות ותירוצים. עד שארבעת הילדים היו מספיק גדולים לנסיעה. הסיבות כבר לא היו מספקות והרצון של אבי לחיות בארץ ולהגשים את החלום – לא נעלם.

הוריי החליטו לעלות לארץ בשלהי הקיץ של שנת 1976. מעל ל-10 שנים של כמיהה ורצון לשוב ולגור בישראל ולממש את חלומו סופית התממשו לבסוף.

קהילת יהודי טטואן

קישור לכתבה שבעה יהודים נותרו בטטואן

"תור הזהב", אם אפשר לכנות כך את התקופה, הסתיים בשנת 1960. לאחר תקופה קשה של אנטישמיות ושני פוגרומים שחוללו אנשי העיר, נאלצו יהודי טטואן לברוח על נפשם והתפזרו בישראל, קנדה, צרפת, ספרד ועוד".

רחוב אברהם בן טטא (צילום: אילת שי)

הזוית האישית

הסיפור נכתב במסגרת השתלמות מורים מובילים של תכנית הקשר הרב דורי. מרי אליהו מובילה את תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "נוף ים" באשדוד יחד עם עוד שתי מורות.